אברהם ווייס

אברהם ווייס נולד ב-1896 בפודהייצה

ווייס נולד בעיירה פודהייצה שבמזרח גליציה, ושם קיבל חינוך יהודי מסורתי. אחותו הניה נישאה לימים לחוקר התלמוד חנוך אלבק.

ב-1916 הוסמך לרבנות בידי רבה של סטניסלאב, ר׳ דוד הורוביץ. ב-1917 החל ללמוד היסטוריה ופילולוגיה קלאסית באוניברסיטת וינה, וב-1921 קיבל תואר דוקטור. במקביל למד תלמוד אצל אביגדור אפטוביצר, שהסמיך אותו שוב ב-1922.

ב-1928 מונה לדוצנט לתלמוד במכון לחכמת ישראל בוורשה, ובהמשך כיהן כרקטור המכון. הוא היה פעיל בתנועת המזרחי וכיהן כסגן נשיא התנועה בפולין בשנים 1935-1940. כחבר ביודנראט בוורשה סייע לדחות את הקמת גטו ורשה.

ב-1940 קיבל משרת פרופסור לתלמוד בישיבה יוניברסיטי ויצא עם משפחתו מוורשה לארצות הברית. במחקרו טען שהתלמוד הבבלי התהווה בתהליך מתמשך מתקופת האמוראים ועד תקופת הגאונים.

ב-1967 פרש ועלה לישראל. הוא הרצה באוניברסיטת בר-אילן עד מותו ב-1970.