עמרם בלוי

עמרם בלוי נולד ב-1894 בירושלים

בלוי נולד בירושלים וגדל בשכונת מאה שערים. אביו עלה לארץ ישראל ב-1869, ומשפחת אמו חיה בירושלים מאז שלהי המאה ה-18. אחיו משה בלוי היה ממנהיגי אגודת ישראל.

בתקופת המנדט היה פעיל באגודת ישראל ומ-1926 ערך את השבועון ״קול ישראל״. הוא התנגד לרב אברהם יצחק הכהן קוק, וב-1933 הטילו עליו בתי הדין בירושלים נידוי. בתקופה זו הועמד למשפט, נקנס ונאסר כמה פעמים.

ב-1935 פרש עם הרב אהרן קצנלנבוגן מאגודת ישראל בשל קשריה עם המוסדות הציונים. מ-1938 נודעה קבוצתם בשם נטורי קרתא.

לאחר הקמת המדינה הוביל הפגנות נגד חילולי שבת, ניתוחי מתים ובריכה מעורבת. הוא נעצר פעמים רבות וריצה עונשי מאסר. הוא גם קרא לחרדים שלא להצביע ושלא לקבל כספי מדינה.

אשתו הראשונה הינדה, שעמה נולדו לו 10 ילדים, נפטרה ב-1963. ב-1965 נישא לרות בלוי, גיורת, למרות התנגדות בית הדין של העדה החרדית. הוא נפטר ב-1974 ונקבר בהר המנוחות.