אנדה עמיר-פינקרפלד

אנדה עמיר-פינקרפלד נולדה ב-1902 בז'שוב

אנדה פינקרפלד נולדה ב-1902 בריישא שבגליציה למשפחה מתבוללת. אביה היה אדריכל בממשלה האוסטרית, ובילדותה לא קיבלה חינוך יהודי. לאחר פוגרום בלבוב ב-1918 עברה לגימנסיה יהודית והצטרפה ל״השומר הצעיר״.

היא למדה מדעי הטבע באוניברסיטאות לבוב ולייפציג. ב-1920 עלתה לארץ ישראל עם ״השומר הצעיר״ ועבדה בייבוש ביצות, אך שבה לפולין לאחר שחלתה. שם פרסמה ב-1921 את ספר שיריה הראשון בפולנית.

היא חזרה לארץ עם בעלה, אריה עמיר, והם גרו בקריית ענבים ובתל אביב, שם עבדה כמיקרוביולוגית. בעידודו של אורי צבי גרינברג החלה לכתוב בעברית, ושיריה הראשונים בעברית פורסמו ב-1928 בשם העט בת-חדוה. ב-1941 ייסדה את הוצאת הספרים עדי.

ב-1946 וב-1947 יצאה בשליחות הסוכנות היהודית למחנות הפליטים בגרמניה, שם לימדה ילדים שורדי שואה. מ-1948 אספה כתבים של הנופלים, וחומר זה שימש את ספר ההנצחה ״יזכור״. בשנים 1960 עד 1963 שהתה עם בעלה בקניה בשליחות המדינה.

בהמשך סייעה לסופרים ואמנים עולים ועמדה בראש בית מניה ביאליק לנשים יוצרות. היא נפטרה בתל אביב ב-1981.