אריה בן-אליעזר

אריה בן-אליעזר נולד ב-1913 בוילנה

אריה בן-אליעזר נולד בשם ליפא זברובסקי בווילנה ב-1913. ב-1920 עלתה משפחתו לארץ ישראל, והוא למד בבתי ספר תיכוניים בתל אביב. בצעירותו הצטרף לבית״ר והשתתף בהגנה על תל אביב במאורעות 1929 ו-1936.

מ-1932 יצא בשליחות בית״ר והאצ״ל לפולין, לרומניה ולמדינות הבלטיות. בארצות הברית היה ממייסדי הוועד להקמת צבא עברי והוועד להצלת יהודי אירופה. ב-1943 חזר לארץ והצטרף למפקדה הראשית הראשונה של האצ״ל.

באפריל 1944 נעצר בידי הבריטים והוגלה למחנות מעצר באפריקה, ושם ייצג את העצורים. ב-1947 ברח והגיע לצרפת, שם היה ממארגני אוניית אלטלנה.

ב-1948 חזר לישראל והיה ממייסדי תנועת החרות ומראשיה. כיהן בכנסת מטעם החרות ואחר כך גח״ל, והיה סגן יושב ראש הכנסת. ב-1951 וב-1952 עמד זמנית בראש החרות, והיה ממכונני היחסים בין ישראל לצרפת.

התקף לב בדצמבר 1952 הביא לפרישתו מהכנסת ב-1953, והוא חזר אליה ב-1955. נפטר ב-1970 בעודו חבר כנסת. היישוב בית אריה נקרא על שמו.