אבנר כהן

אבנר כהן נולד ב-1951

אבנר כהן נולד ב-1951 וגדל ברמת השרון. אביו, טוביה כהן, היה עיתונאי לעניינים ערביים בעיתון ״למרחב״ ובגלי צה״ל.

הוא סיים תואר ראשון בפילוסופיה ובהיסטוריה באוניברסיטת תל אביב ב-1975 ותואר שני בפילוסופיה באוניברסיטת יורק ב-1977. ב-1981 קיבל דוקטורט מאוניברסיטת שיקגו, בהדרכת סטיבן טולמין.

הוא לימד פילוסופיה באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ובאוניברסיטת תל אביב. בשנות ה-80 החל לחקור את הדילמות המוסריות של הנשק הגרעיני, ואחרי פרשת ואנונו ב-1986 פנה לתוכנית הגרעין של ישראל. בהרווארד, ב-1987 וב-1988, טבע יחד עם בנג׳מין פרנקל את המושג תפוצה עמומה.

ב-1990 עזב את אוניברסיטת תל אביב לטובת משרת מחקר ב-MIT, ושם כתב את ״ישראל והפצצה״. הצנזורה הצבאית פסלה את כתב היד, והספר יצא לאור בארצות הברית ב-1998. כששב לישראל ב-2001 נחקר במשך 10 ימים, ותיק החקירה נסגר.

מ-1997 מילא תפקידי מחקר בוושינגטון ולימד בכמה אוניברסיטאות. מאז 2011 הוא פרופסור במכון מידלברי ללימודים בינלאומיים. הוא כתב וערך 8 ספרים.