דב סדן

דב סדן היה חוקר ספרות ומבקר ישראלי, חוקר יידיש וספרות עברית, ופוליטיקאי שכיהן כחבר הכנסת מטעם המערך בין 1965 ל-1968.

1902 עד 1989חקר ספרות יידיש וספרות עבריתעריכת המוסף הספרותי של ״דבר״פרס ישראל לחוכמת ישראל

נולד: 21 בפברואר 1902, ברודי
נפטר: 14 באוקטובר 1989, ירושלים
עיסוק: עיתונאי, פוליטיקאי, איש חינוך, מתרגם
מפלגה: מפא"י, המערך, מפלגת העבודה הישראלית

דב סדן נולד ב-1902 בברודי

דב סדן נולד בשם דב ברל שטוק ב-1902 בברודי שבגליציה, אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. אמו נפטרה בלידתו. הוא קיבל חינוך יהודי מסורתי ורכש השכלה כללית בכוחות עצמו.

במלחמת העולם הראשונה עברה משפחתו ללבוב, ושם הצטרף לתנועת ״החלוץ״ והיה לאחד מראשיה. ב-1925 ערך את ״עתיד״, כתב העת של התנועה, ובאותה שנה עלה לארץ ישראל.

תחילה עבד בחקלאות, וב-1927 הצטרף לעיתון ״דבר״, שם עסק בעיקר בעריכת המוסף הספרותי. הוא גם עבד כמורה ויצא לגרמניה כשליח ״החלוץ״. לאחר מכן לימד ספרות עברית ויידיש באוניברסיטה העברית, שם היה מופקד על הקתדרה ליידיש בין 1952 ל-1970, וב-1963 מונה לפרופסור.

ב-1965 נבחר לכנסת ברשימת המערך והיה חבר בוועדת החינוך והתרבות. ב-1968 התפטר במחאה על יציאת משלחת של הכנסת לגרמניה. בין 1965 ל-1970 לימד גם ספרות עברית באוניברסיטת תל אביב.

היה נשוי לגוסטה לבית פרנס ואב לשני בנים, עזרא ויוסף, שניהם פרופסורים. פרסם מאות ספרים ומאמרים. נפטר ב-1989, וארכיונו שמור בספרייה הלאומית.