ג'ורג' בורבה

ג'ורג' בורבה נולד ב-1944 במצ'רטה

בורבה נולד במצ׳רטה שבאיטליה, הילד החמישי מבין 10 במשפחה יהודית מטריפולי שבלוב. המשפחה נמלטה לאיטליה במלחמת העולם השנייה ונכלאה במחנה בידי פשיסטים. הוא הועבר למחנה פוסולי ומשם לברגן-בלזן, שם שוחררה המשפחה בידי חיילים בריטים.

הוא נקרא ג׳ורג׳ על שם המלך ג׳ורג׳ השישי, כהוקרה לבריטים. הוא עלה לישראל בילדותו. אחיו, חיים בורבה, היה נהגו של שמעון פרס שנים רבות.

הוא החל בהפועל צפון תל אביב והתאמן זמן קצר בהפועל ירושלים לפני שהצטרף להפועל תל אביב. הוא שיחק בה בין 1965 ל-1972, כבש 45 שערי ליגה וזכה בתארים ובאליפות אסיה לקבוצות ב-1967. בהמשך שיחק בהפועל רמת גן וזכה באליפות 1974 עם מכבי נתניה.

הוא רשם 37 הופעות בנבחרת ישראל וכבש 7 שערים, בין 1966 ל-1973. הוא שיחק באולימפיאדת 1968 והיה בסגל מונדיאל 1970, אך לא שיחק בו. ב-1968 דנה הכנסת בהעסקת שחקני הנבחרת לאחר שפוטר מרשות הדואר בשל היעדרויות לאימונים.

לאחר פרישתו עבד כמאמן, כמחלק עיתונים וכנהג. ב-1990 נפגע בידו הימנית בתאונת דרכים. הסכסוך שלו עם חברת ביטוח על גובה הפיצוי הוביל לפסק דין של בית המשפט העליון.