חנוך לוין

חנוך לוין נולד ב-1943 בתל אביב-יפו

לוין נולד בתל אביב ב-1943 למלכה ולישראל לוין, שעלו מלודז׳ שבפולין ב-1935. הוא גדל בשכונת נווה שאנן, ואביו החזיק חנות מכולת. אביו נפטר מהתקף לב כשלוין היה בן 12.

לאחר כיתה ט׳ עזב את הלימודים כדי לעזור בפרנסת המשפחה ועבד כנער שליח. הוא למד בבית ספר ערב לנערים עובדים והשתתף בחוג דרמטי. בין 1964 ל-1967 למד פילוסופיה וספרות עברית באוניברסיטת תל אביב.

הוא שירת בצבא כצפן בחיל הקשר. ב-1965 הצטרף למערכת עיתון הסטודנטים ״דורבן״, ושם כתב סאטירה.

ב-1967 פרסם את הפואמה ״ברכות השחר״ וזכה בפרס הראשון בתחרות תסכיתים של קול ישראל. בין 1967 ל-1970 עסק בסאטירה פוליטית, ובהן קברטים שלעגו לפאתוס הצבאי ולפוליטיקאים. בהמשך פרסם סיפורים ושירים בכתב העת ״סימן קריאה״.

לוין כמעט לא התראיין. הוא קיבל את פרס ביאליק ב-1994 ונפטר ב-1999.