חנוך יעקבי

חנוך יעקבי נולד ב-1909 בקניגסברג

חנוך יעקבי נולד ב-1909 בקניגסברג שבגרמניה, ושם למד לנגן בוויולה. בשנים 1927 עד 1930 למד מוזיקה בברלין, ומורו להלחנה היה פאול הינדמית.

ניגן בתזמורת קאמרית בברלין ומ-1930 בתזמורת הרדיו של פרנקפורט. ב-1933 פוטר בעקבות חוקי נירנברג. ב-1934 עלה לארץ ישראל כוויולן ברביעייה הירושלמית שהקים אמיל האוזר.

היה ממקימי הקונסרבטוריון בירושלים, שהפך לאקדמיה למוזיקה, לימד בו וניהל אותו בשנים 1954 עד 1958. באותן שנים היה ויולן ראשי בתזמורת הירושלמית ולעיתים קרובות ניצח עליה. מ-1958 ועד צאתו לגמלאות ב-1974 ניגן בוויולה בתזמורת הפילהרמונית הישראלית.

כתב 3 סימפוניות ועיבד שירים רבים לברכה צפירה. הסוויטה שלו, שהתבססה על קנטטה למילות אהרן דוד גורדון, זיכתה אותו בפרס אנגל ב-1952.

ב-1974 היה אמן אורח בטכניון בחיפה. לאחר צאתו לגמלאות המשיך ללמד, לנגן ולהנחות הרכבים קאמריים. נפטר בתל אביב ב-1990.