יצחק בן-אהרן

יצחק בן-אהרן נולד ב-1906 בBosanci

נולד בשם יצחק נוסנבוים ב-1906 בכפר בוסאנץ׳ ליד סוצ׳אבה שבבוקובינה, אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. היה הילד השביעי של אהרן ופרל, ילידי גליציה. למד בתיכון בצ׳רנוביץ ולמד מדע המדינה בברלין.

היה ממנהיגי השומר הצעיר ברומניה, ועלה לארץ ב-1928. ב-1933 הצטרף לקיבוץ גבעת חיים, ולאחר הפילוג ב-1952 היה חבר בגבעת חיים (מאוחד) עד מותו. בשנים 1932-1938 היה מזכיר מועצת פועלי תל אביב, ובשנים 1938-1939 מזכיר מפא״י.

ב-1940 התגייס לצבא הבריטי כדי להילחם בנאצים. ב-1941 נפל בשבי הגרמנים ביוון והוחזק בשבי עד 1945.

לאחר המלחמה היה מראשי מפ״ם, ואחרי הפילוג בה ב-1954 מראשי אחדות העבודה. כיהן בכנסת בכמה קדנציות והיה שר התחבורה עד 1962, אז התפטר. בשנים 1969-1973 היה מזכ״ל ההסתדרות.

ב-1977 פרש מהפוליטיקה הפעילה אך המשיך להביע עמדות סוציאליסטיות. ב-1995 זכה בפרס ישראל, ומת בקיבוצו ב-2006.