יעקב ברמן

יעקב ברמן נולד ב-1878 בסלנט

ברמן נולד ב-1878 בסלנט שבפלך קובנה בליטא, אז חלק מהאימפריה הרוסית. אביו, יחזקאל מאיר ברמן, היה אחיינו של ר׳ ישראל מסלנט. למד אצל רב העיירה ובישיבת טלז, הוסמך לרבנות, ובהמשך למד בממל ובברלין.

מ-1900 פעל בציונות ובחינוך, ולימד בממל ואחר כך באודסה. ב-1902 היה ציר ״המזרחי״ בוועידה הציונית הכלל-רוסית במינסק, וב-1903 יזם את הקמת ישיבת לידא. למד גם משפטים, פילוסופיה וחינוך באוניברסיטת סנקט פטרבורג.

כיהן כרב העיר ברדיצ׳ב בין 1910 ל-1920 וסייע לפליטים במלחמת העולם הראשונה. לאחר המהפכה מילא תפקידים בהנהגת יהודי אוקראינה. ב-1919 נאסר בשל פעילות ציונית, ב-1920 עזב את המדינה במחתרת, וב-1921 הגיע לארץ ישראל.

עמד בראש בית הספר נצח ישראל בפתח תקווה, ואחר כך היה מפקח ראשי על בתי הספר של ״המזרחי״ וסגן מנהל מחלקת החינוך של הוועד הלאומי בין 1924 ל-1944. בין 1944 ל-1948 היה יו״ר ״המזרחי״ בארץ ישראל. ב-1950 ייסד בירושלים את המכון התורני הפדגוגי להכשרת מורים, ועמד בראשו עד מותו ב-1974.

ב-1955 עבר המכון לרחובות, ולאחר מותו נקרא על שמו ״מורשת יעקב״. ב-1968 קיבל את פרס ישראל לחינוך ואת אות יקיר ירושלים. בנו יצחק ברמן כיהן כיושב ראש הכנסת.