יעקב לויצקי

יעקב לויצקי נולד ב-1904 בחרסון

לויצקי נולד ב-1904 בחרסון שבאימפריה הרוסית, לאלכסנדר הלוי לויצקי ולאטיל קוטלרוב. ב-1912 עלה לארץ ישראל, שהייתה אז תחת שלטון עות׳מאני.

את לימודיו התיכוניים החל בבית הספר של חברת ״עזרה״, ובעקבות מלחמת השפות עבר לגימנסיה הרצליה. לאחר מכן נסע לגרמניה, ושם קיבל ב-1929 דוקטורט במתמטיקה מאוניברסיטת גטינגן בהנחיית אמי נתר.

הוא לימד באוניברסיטת קיל ובירושלים, וב-1930 יצא לאוניברסיטת ייל במלגה של קרן סטרלינג. ב-1931 הצטרף לסגל האוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1945 הועלה לדרגת מרצה, ובמשך זמן מה עמד בראש המכון למתמטיקה.

יחד עם צ׳ארלס הופקינס הוכיח את משפט הופקינס-לויצקי על חוגים ארטיניים ונתריים. ב-1950 גילה עם תלמידו שמשון עמיצור את הזהויות הסטנדרטיות של אלגברות המטריצות. על עבודה זו קיבלו שניהם את פרס ישראל ב-1953, השנה הראשונה של הפרס.

לויצקי מת ב-1956. בנו, אלכסנדר לויצקי, ייסד על שם הוריו את פרס לויצקי לחוקר ישראלי בתחום האלגברה.