מרטה וינשטוק-רוזין

מרטה וינשטוק-רוזין נולדה ב-1935

וינשטוק-רוזין נולדה בווינה ב-1935. ב-1939 נמלטה עם משפחתה לאנגליה, ושם נעצר אביה כאזרח של מדינת אויב. כבר בילדותה החליטה לעסוק במחקר תרופות.

היא למדה רוקחות ופרמקולוגיה באוניברסיטת לונדון. ב-1961 קיבלה תואר דוקטור לפרמקולוגיה מבית הספר לרפואה סנט מרי, ושם מונתה לימים למרצה.

ב-1969 עלתה לישראל עם בעלה, ארנולד רוזין, והחלה לעבוד באוניברסיטת תל אביב. ב-1977 הצטרפה לבית הספר לרוקחות של האוניברסיטה העברית, ב-1981 מונתה לפרופסור מן המניין וב-1983 לראש המחלקה לפרמקולוגיה.

בעת שחקרה כיצד חומרים אופיאטיים מדכאים נשימה, פיתחה עם עמיתיה את הריבסטיגמין, שפעל באזורי מוח הקשורים לזיכרון. התרופה נמכרה לחברת סנדוז ונכנסה לשימוש כאקסלון ב-1997. חלקה בפיתוח נשמר בסוד שנים, בנימוק של החרם הערבי.

ב-2003 עברה למעמד של פרופסור אמריטה, ובהמשך עסקה בפיתוח טיפול בליקוי קוגניטיבי מתון. ב-2014 קיבלה את פרס ישראל.