מיכה אולמן

מיכה אולמן נולד ב-1939 בתל אביב-יפו

אולמן נולד בתל אביב ב-1939 ללילי וליצחק אולמן, יהודים מגרמניה שעלו לארץ ב-1933. אחיו גד ותרצה אולמן הם אמנים. בנעוריו למד בבית הספר החקלאי הכפר הירוק.

שירת בנח״ל המוצנח ולאחר מכן היה חבר בגרעין נח״ל בקיבוץ ארז. בין 1960 ל-1964 למד ב״בצלאל״ בירושלים. ב-1965 למד תחריט בבית הספר המרכזי לאמנות ולאומנות בלונדון.

ב-1966 עבד כמאייר וכמעצב גרפי בעיתון ״מעריב״. לימד ב״בצלאל״ מ-1970 ועד שפוטר ב-1978 בעקבות מרד הסטודנטים. לאחר מכן לימד באוניברסיטת חיפה, בטכניון ובאקדמיה הממלכתית לאמנויות בשטוטגרט, שבה היה פרופסור לפיסול בין 1991 ל-2005.

בשנות ה-70 החל ליצור אמנות אדמה שבמרכזה חפירת בורות, ובהן פרויקט מצר-מסר ב-1972. ב-1980 הציג בביאנלה של ונציה. אנדרטת הספרייה הריקה שלו בכיכר בבל בברלין, לזכר שרפת הספרים הנאצית, נחנכה ב-1995.

ב-2004 יצר את ״אנדרטת נצר אחרון״ בהר הרצל. ב-2009 קיבל את פרס ישראל לפיסול. הוא נשוי למירה ומתגורר ברמת השרון.