מדעRon Folman
רון פולמן
רון פולמן הוא פיזיקאי קוונטי ופעיל חברתי ישראלי, העומד בראש קבוצת השבב האטומי באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
נולד ב-1963שותפות בהמצאת השבב האטומיאינטרפרומטר שטרן-גרלך המלא הראשוןעמידה בראש אמנסטי בישראלהספר ״מבחן האדם״

- נולד
- 16 בפברואר 1963, תל אביב-יפו
- עיסוק
- חוקר, פיזיקאי
- השכלה
- CERN, מכון ויצמן למדע, מכון ויצמן למדע
רון פולמן נולד ב-1963 בתל אביב-יפו
פולמן נולד בתל אביב ב-1963 לאהובה (לובה) גורדון, ילידת רוסיה, ולישעיהו פולמן, יליד פולין. אמו נמלטה עם משפחתה ממינסק כשהצבא הנאצי התקדם, ולאחר מכן ניסתה להגיע לארץ ישראל על האקסודוס, אך הבריטים החזירו את הספינה לגרמניה. אביו שרד את אושוויץ, שם קיבל את המספר B-1367, ופולמן קעקע על זרועו העתק מדויק של המספר.
הוא קיבל דוקטורט ממכון ויצמן ב-1998, ואת המחקר ערך ב-CERN. בשנים 1999-2000 היה פוסט-דוקטורנט באינסברוק, ובשנים 2000-2003 היה חוקר באוניברסיטת היידלברג במסגרת מלגת מארי קירי.
פולמן הוא פרופסור לפיזיקה קוונטית באוניברסיטת בן-גוריון, שם ייסד וניהל ראשון את המרכז לננו-פבריקציה ב-2003 ואת המרכז למדע וטכנולוגיה קוונטית ב-2010. הוא אחד מממציאי השבב האטומי, וקבוצתו הייתה הראשונה לממש אינטרפרומטר שטרן-גרלך מלא. מחקרו עוסק גם בקשר בין גרביטציה לתורת הקוונטים ובחיפוש אחר פיזיקה חדשה, כמו חומר אפל.
בשנות ה-90 עמד בראש הסניף הישראלי של אמנסטי אינטרנשיונל, והשתתף בפעולות של גרינפיס. הוא כיהן בוועד המרכז האוניברסיטאי לקידום חינוך וקריירה בקרב הבדואים בנגב. ספרו ״מבחן האדם״ פורסם ב-2025, והוא מתגורר בתל אביב ואב ל-5 בנות.
ציוני דרך בחייו של רון פולמן
- 1963
נולד בתל אביב.
- 1998
קיבל דוקטורט ממכון ויצמן.
- 2000
החל לעבוד כחוקר באוניברסיטת היידלברג.
- 2003
ייסד את המרכז לננו-פבריקציה באוניברסיטת בן-גוריון.
- 2010
ייסד את המרכז האוניברסיטאי למדע וטכנולוגיה קוונטית.
- 2011
קיבל את פרס ויליס לאמב.
- 2013
היה פרופסור אורח במסגרת מלגת מילר בברקלי.
- 2021
קיבל את פרס הקירות הנופלים בפיזיקה.
- 2023
היה בין 11 זוכים בעולם במענק לניסוי על הבנת היקום.
- 2025
פרסם את הספר ״מבחן האדם״.
עוד אישים מאותו עולם
אפשר לחפש כל אישיות אחרת לפי שם
הדף מבוסס על ויקיפדיה האנגלית, Ron Folman וויקיפדיה העברית, רון פולמן, ברישיון CC BY-SA 4.0. העובדות מוויקינתונים.
התמונה: Dani Machlis, CC BY-SA 4.0