שמעון שמיר

שמעון שמיר נולד ב-1933 בסאטו מארה

שמעון שמיר נולד ב-1933 בסאטו מארה שבטרנסילבניה, רומניה. ב-1940 עלה עם משפחתו לארץ ישראל באוניית המעפילים ״סקריה״ והוחזק במחנה המעצר בעתלית. הוא למד בבתי ספר דתיים בירושלים ובתל אביב, וסיים את התיכון במגמה המזרחנית של עירוני ב׳ בתל אביב.

הוא שירת בנח״ל בשנים 1951 עד 1954. בשנים 1954 עד 1958 למד ערבית והמזרח התיכון בעת החדשה באוניברסיטה העברית, ושימש עוזר מחקר של שלמה דב גויטיין. ב-1960 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת פרינסטון, על עבודה בנושא הואלים של סוריה לבית אל-עט׳ם.

ב-1966 עבר לאוניברסיטת תל אביב, שם הקים את החוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה ואת מכון שילוח, שבראשו עמד עד 1973. ב-1979 מונה לפרופסור מן המניין, ובשנים 1980 עד 2004 החזיק בקתדרה על שם קפלן להיסטוריה של מצרים וישראל. הוא הקים גם את מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום ואת המכון לדיפלומטיה ושיתוף פעולה אזורי.

ב-1982 הקים את המרכז האקדמי הישראלי בקהיר והיה מנהלו הראשון. הוא כיהן כשגריר במצרים בשנים 1988 עד 1990 וכשגריר בירדן בשנים 1994 עד 1997. ב-2002 פרש כפרופסור אמריטוס, וב-2022 קיבל את פרס ישראל.