ישראל שלמה בן-מאיר

ישראל שלמה בן-מאיר היה רב, עורך דין ופוליטיקאי ישראלי, שכיהן כחבר הכנסת מ-1952 ועד מותו ב-1971 וכסגן שר בכמה ממשלות.

1910 עד 1971חבר הכנסת בשנים 1952 עד 1971סגן שר הפניםהקמת המפד״ל

נולד: 13 באוגוסט 1910, ורשה
נפטר: 4 באפריל 1971, ישראל
עיסוק: פוליטיקאי, רב, עורך דין
מפלגה: מפד"ל
השכלה: אוניברסיטת ניו יורק, ישיבה יוניברסיטי

ישראל שלמה בן-מאיר נולד ב-1910 בורשה

בן-מאיר נולד בוורשה ב-1910 בשם ישראל שלמה רוזנברג, לרב מאיר יהושע רוזנברג. בצעירותו עבר לארצות הברית.

הוא למד בישיבת רבינו יצחק אלחנן, בישיבה יוניברסיטי ובאוניברסיטת ניו יורק. הוא הוסמך לרבנות וקיבל תואר דוקטור למשפטים.

עד 1940 עבד כעורך דין בניו יורק, ואז נעשה רב קהילת הרטפורד שבקונטיקט. בין 1937 ל-1941 היה חבר בדירקטוריון של קק״ל ושל קרן היסוד בארצות הברית. הוא פעל בתנועת המזרחי.

ב-1950 עלה לישראל ונעשה יושב הראש העולמי של המזרחי. ב-1952 נכנס לכנסת, ופעל למיזוג המזרחי והפועל המזרחי למפד״ל. כיהן כסגן שר הסעד, הפנים והבריאות.

ב-1954 ביקש היועץ המשפטי לממשלה להעמידו לדין, וחסינותו הוסרה בהסכמתו. שופט חוקר זיכה אותו. הוא נפטר מהתקף לב ב-1971, ובנו יהודה נכנס במקומו לכנסת.