שולמית שמיר

שולמית שמיר נולדה ב-1923 בסופיה

שולמית שמיר נולדה ב-1923 בסופיה שבבולגריה בשם שרה לוי. בנעוריה הצטרפה לתנועת הנוער בית״ר.

ב-1941 הגיעה לארץ ישראל באונייה ״דאריין 2״ ונעצרה בידי הבריטים כעולה בלתי לגאלית. במחנה המעצר מזרעה ליד עכו הכירה את יצחק שמיר, ולאחר מכן הוחזקה בעתלית. אחר כך הצטרפה ללח״י, ושם קיבלה את השם שולמית.

ב-1944 נישאה ליצחק שמיר, וב-1945 נולד בנם יאיר. לאחר שבעלה הוגלה לאריתריאה נעצרה והוחזקה בבית הסוהר לנשים בבית לחם, ושם שבתה רעב 11 יום בדרישה להתאחד עם בנה. במאי 1948 שוחררה.

התנדבה עם משפחות שכולות לאחר מלחמת יום הכיפורים ובאקים. יזמה את המועצה הציבורית למען הזקן ועמדה בראשה, ופעלה לחוק האזרחים הוותיקים שנחקק ב-1989. היא סייעה גם לחידוש היחסים בין בולגריה לישראל, ונמתחה עליה ביקורת על מעורבות נטענת ברשות השידור, שאותה הכחישה ב-2001.

בשנותיה האחרונות התגוררה בבית אבות בתל אביב. היא נפטרה מאירוע מוחי ב-2011 ונטמנה בהר הרצל.