מדעSimha Assaf

שמחה אסף

שמחה אסף היה רב, היסטוריון ומשפטן ישראלי, ששימש שופט בבית המשפט העליון בשנים 1948-1953 ורקטור האוניברסיטה העברית.

1889 עד 1953שופט בהרכב הראשון של העליוןחקר תקופת הגאוניםרקטור האוניברסיטה העבריתפסק דין מילר בדיני ירושה

נולד: 8 ביולי 1889, ליובאן
נפטר: 18 באוקטובר 1953, ירושלים
עיסוק: היסטוריון, רב, שופט, מרצה באוניברסיטה
מפלגה: תנועת המזרחי
השכלה: ישיבה

שמחה אסף נולד ב-1889 בליובאן

שמחה אסף נולד בשם שמחה אוסובסקי ב-1889 בעיירה ליובאן, סמוך לבוברויסק שבפלך מינסק של האימפריה הרוסית. תחילה למד אצל סבו ואצל מלמדים בעירו. אחר כך למד בישיבת סלוצק אצל הרב איסר זלמן מלצר ובישיבת טלז בשנים 1905-1908.

הוא נשא לאישה את בתו של רבה של ליובאן וקיבל סמיכה לרבנות. שימש זמן מה ברבנות בעירו ואחר כך הורה במינסק. לאחר מכן עמד בראש ישיבה באודסה עד שהבולשביקים סגרו אותה, ואחרי שנה בפריז ושנה בגרמניה עלה לארץ ישראל ב-1921.

הוא לימד בבית המדרש למורים של המזרחי בירושלים, ומאז הקמת האוניברסיטה העברית ב-1925 הרצה בה על ספרות הגאונים והספרות הרבנית. ב-1943 מונה לדיקן הפקולטה למדעי הרוח וב-1949 לרקטור. לא למד במוסד אקדמי באופן מסודר, אך כתב ספרים רבים, רובם על תקופת הגאונים.

ביולי 1948 מונה לשופט בבית המשפט העליון כדי לתת ייצוג לחוגים הדתיים, אף שלא הייתה לו השכלה משפטית רשמית. לאישור המינוי נחקק חוק שנתן לו תוקף למפרע, ונודע בשם ״חוק הרב אסף״. הוא כתב את פסק דין מילר, שנעשה ציון דרך בדיני ירושה.

הוא העביר שיעור יומי בתלמוד ברדיו קול ישראל והיה פעיל בתנועת המזרחי. היה חבר ועד הלשון העברית מ-1926. נפטר ב-1953 ונקבר בהר המנוחות.