ימימה בן-מנחם

ימימה בן-מנחם נולדה ב-1946 בירושלים

ימימה בן-מנחם, לבית גולדשמידט, נולדה בירושלים ב-23 בדצמבר 1946. אביה, יוסף גולדשמידט, היה חבר כנסת וסגן שר מטעם המפד״ל. אמה, אלישבע גולדשמידט, הייתה מחלוצות מחקר הגנטיקה בארץ.

היא למדה באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1969 קיבלה תואר ראשון בפיזיקה ומתמטיקה, וב-1972 תואר שני בפילוסופיה של המדע. ב-1983 השלימה את הדוקטורט בעבודה בשם ״פרדוקסים ואינטואיציות״.

תחומה העיקרי הוא פילוסופיה של המדע, ובמיוחד פילוסופיה של הפיזיקה המודרנית. ב-2001 ייסדה את כתב העת ״אלף: מחקרים היסטוריים במדע ויהדות״, והיא עמדה בראש מרכז אדלשטיין להיסטוריה ופילוסופיה של המדע, הטכנולוגיה והרפואה. ב-2006 הצטרפה למועצה האקדמית של פרויקט כתבי איינשטיין, וב-2007 אצרה את התערוכה ״סודותיו של ניוטון״ בספרייה הלאומית.

מחקריה עוסקים בקונבנציונליזם, בסיבתיות ובפרשנות של מכניקת הקוונטים. ב-2006 פרסמה את הספר ״קונבנציונליזם״, וב-2018 את ״סיבתיות במדע״. ב-2013 פרשה מהאוניברסיטה העברית, וב-2022 זכתה בפרס ישראל.

היא נשואה לחנינה בן-מנחם, פרופסור למשפטים באוניברסיטה העברית, ולהם 4 ילדים.