זאב בן-צבי

זאב בן-צבי היה פסל ומורה ישראלי, שזכה ב-1953 בפרס ישראל לפיסול, בשנה הראשונה שבה חולק הפרס.

1904 עד 1952דיוקנאות בהשפעה קוביסטיתהאנדרטה ״יד לילדי הגולה״פרס ישראל הראשון לפיסולהוראת פיסול ב״בצלאל״

נולד: 30 במרץ 1904, פלך שדליץ
נפטר: 16 באוקטובר 1952, ירושלים
עיסוק: פסל, איש חינוך
השכלה: בצלאל, בית מדרש לאמנות ולמלאכות-אמנות, האקדמיה לאמנויות היפות, ורשה

זאב בן-צבי נולד ב-1904 בפלך שדליץ

זאב בן-צבי נולד בשם קויבסקי ב-1904 בעיירה ריקי, אז בתחום האימפריה הרוסית. במלחמת העולם הראשונה ברחה משפחתו לרוסיה והתגוררה ביקטרינוסלב. ב-1921 שב לוורשה ולמד שם אמנות.

ב-1923 עלה לארץ ישראל ולמד ב״בצלאל״ עד 1924, ובין מוריו היה בוריס שץ. לימים לימד שם פיסול. ב-1928 נסע ללמוד בצרפת ונחשף לקוביזם, שהשפיע על הדיוקנאות שפיסל.

ב-1932 הציג את תערוכתו הראשונה ב״בצלאל״, ושנה אחר כך הציג במוזיאון תל אביב. בשנים 1937-1938 שהה בפריז ובלונדון והשתתף בתערוכה ב״רויאל אקדמי״. ב-1945 עיצב את האנדרטה ״יד לילדי הגולה״ בקיבוץ משמר העמק, לזכר ילדים שנרצחו בשואה, יחד עם תלמידי הקיבוץ.

במחנות המעצר בקפריסין הקים סדנת פיסול וריקוע נחושת לכ-50 מעפילים. מ-1949 לימד ב״בצלאל החדש״, וב-1952 היה מנהל בצלאל. הוא נפטר בירושלים ב-1952, ולאחר מותו, ב-1953, הוענק לו פרס ישראל.