ג'ני לבל

ג'ני לבל נולדה ב-1927 באלכסינאץ

לבל נולדה ב-20 ביוני 1927 באלכסינאץ שבסרביה למשפחה יהודית אשכנזית חילונית. אביה לאון היה מהנדס מכרות ואמה הייתה אנה. ב-1933 עברה המשפחה לבלגרד, וב-1940 הצטרפה לבל לליגת הנוער הקומוניסטי של יוגוסלביה, שפעלה במחתרת.

לאחר הכיבוש הגרמני נשבה אביה, ואמה נרצחה מאוחר יותר במשאית גז במחנה סיימישטה. לבל ברחה מבלגרד בדצמבר 1941 והסתתרה בניש תחת שם בדוי, שם הדפיסה חומרים פרטיזניים עם מורתה לשעבר ילנה גלבשקי. היא נעצרה ב-1943, נכלאה בבתי כלא ובמחנות בגרמניה, נידונה למוות ושוחררה בברלין ב-1945.

בבלגרד סיימה את לימודי התיכון, למדה באוניברסיטת בלגרד ועבדה בעיתון ״פוליטיקה״. ב-1949 נעצרה בשל בדיחה על טיטו ונכלאה בבתי כלא ובמחנות פוליטיים, ובהם גולי אוטוק.

ב-1954 עלתה לישראל ולמדה בבית הספר לטכנאי רנטגן בחיפה. היא עבדה בבית החולים פוריה, ומאוחר יותר לימדה וניהלה את בית הספר לרדיוגרפיה בבית החולים איכילוב.

מסוף שנות ה-70 פרסמה ספרים ומאמרים בעברית ובסרבו-קרואטית על תולדות יהודי הבלקן ועל השואה, ותרגמה ספרות עברית. היא זכתה ב-26 פרסים של איגוד הקהילות היהודיות ביוגוסלביה. היא נפטרה בתל אביב ב-2009.