גרזני יד בני מאות אלפי שנים מבקעת סח'נין עוצבו סביב מאובנים

ארכיאולוגים שפעלו בבקעת סח'נין שבגליל התחתון תיעדו מאות גרזני יד (כלי אבן גדולים ומעוצבים בקפידה), ובהם יותר מעשרה שעובדו במכוון כך שמאובן או תצורה גיאולוגית חריגה נמצאים במרכז הכלי המוגמר. אוניברסיטת תל אביב הודיעה על הממצאים ביום ראשון, 22 במרץ 2026, והמחקר פורסם בכתב העת השפיט Tel Aviv: Journal of the Institute of Archaeology of Tel Aviv University.

המחקר התחיל דווקא אצל תושב ולא אצל חוקר. מועתז שלאטה, תושב סח'נין שמגדיר את עצמו חובב טבע אוטודידקט, שם לב לאבנים חריגות שפזורות בבקעה ופנה לפרופ' רן ברקאי מאוניברסיטת תל אביב, חוקר תרבויות אדם קדום. הסקר המשותף שלהם חשף מה שהאוניברסיטה כינתה נוף פלאוליתי מורכב.

למה כלי עם מאובן בתוכו הוא דבר מוזר

"גרזני היד היו הכלי המרכזי של בני האדם הקדומים במשך יותר ממיליון שנה, בשימוש באפריקה, באסיה ובאירופה", אמר ברקאי בהודעת האוניברסיטה. "מציאת מאות כאלה כאן מלמדת שבקעת סח'נין היתה מוקד חשוב של פעילות אנושית, שמשך אליו קבוצות שוב ושוב בזכות מים, ציד ושפע חריג של צור באיכות גבוהה".

החריג הוא בחומר שיוצרי הכלים בחרו. בבקעה יש גיאודות (סלעים חלולים המצופים מבפנים בגבישים) וגושי צור שמכילים מאובנים. "גילינו יותר מעשרה גרזני יד שנעשו מאבנים המכילות מאובנים או תצורות גיאולוגיות מיוחדות, כשהמאפיינים האלה ממוקמים במכוון במרכז הכלי", אמר ברקאי. "מכיוון שאבנים כאלה קשות יותר לעיצוב מדויק, ברור שהבחירה היתה מכוונת. תהליך העיצוב הדגיש את התופעה הטבעית במקום להסתיר אותה".

סיתות (הכאה או לחיצה על אבן כדי ליצור פאות חדות או צורה מסוימת) הוא מלאכה קשה שלא סולחת על טעויות, וגוף זר בחומר הגלם מקשה עוד יותר. מאובן במרכז גרזן יד לא חותך טוב יותר, ואולי אפילו חותך פחות טוב. זה מה שהופך את התבנית למעניינת: אותה בחירה לא נוחה חוזרת שוב ושוב.

מי ייצר אותם, ומתי

אוניברסיטת תל אביב מייחסת את הכלים להומו ארקטוס ומתארכת אותם למאות אלפי שנים, ומתארת את ריכוז גרזני היד עם המאובנים כתופעה שאין לה כמעט מקבילה באתרים אחרים בעולם. "ג'רוזלם פוסט" דיווח על אותו ייחוס וציין שגרזן היד שימש ככלי המרכזי של בני האדם הקדומים במשך יותר ממיליון שנה. "טיימס אוף ישראל" דיווח שהאוסף מתוארך לכ-500,000 שנה על בסיס טיפולוגי, כלומר לפי סגנון הכלים, ולא לפי תיארוך מעבדה ישיר של השכבות.

פילים, צור ומקום ששווה לחזור אליו

ליתרונות המעשיים של הבקעה היה בסיס ממשי. היא שוכנת סמוך לנתיבי נדידה עתיקים של פילים, וגרזני היד שימשו לחיתוך ולעיבוד של טרף גדול. "טיימס אוף ישראל" דיווח על עמדתו של ברקאי שגרזני היד שימשו בעיקר לחיתוך בעלי חיים גדולים, ובראשם פילים. מים, ציד וצור באיכות גבוהה מסבירים יחד למה קבוצות חזרו לאותו שטח לאורך תקופות ארוכות מאוד.

טענת החוקרים היא שהתפקוד לא מסביר את כל מה שנמצא שם. המאובנים והתצורות הגיאולוגיות המשוקעים לא הפכו את הכלים ליעילים יותר, ואולי אף להפך, ובכל זאת אותם סוגי אבן מופיעים שוב ושוב. ברקאי רואה בכך יצירת משמעות ולא קישוט: "הם ייחסו משמעות למאובנים ולתצורות גיאולוגיות, וראו בהם חלק מהקוסמוס. הכלים האלה לא היו רק מכשירים, אלא דרך להתייחס לעולם, ביטוי של מחשבה ותפיסה".

מה עדיין לא ברור

ההודעה לא מסרה טווח תאריכים מדויק לממצאים הבודדים, והתיארוך שדווח במקומות אחרים נשען על סגנון הכלים ולא על משקע מתוארך. לא נמסר בכמה אתרים נפרדים עסק הסקר, כיצד נחפר ותועד החומר, והיכן מוחזקים הממצאים כיום. פרשנות של העדפה בחומר הגלם ככוונה אסתטית או סמלית נשארת מסקנה מתוך תבניות באבן, ולא אמונה מוכחת.