איראן מפרטת את מחיר פתיחת מצרי הורמוז, טראמפ אומר שהוא לא ממהר

שר החוץ האיראני, עבאס ערקצ'י, שלל ביום ראשון כל חידוש של שיחות עם ארצות הברית. בהצהרה בטהרן אמר שהמגעים המתנהלים כעת דרך מדינות שלישיות הם העברת מסרים ולא משא ומתן, והציב תנאי לכל צעד נוסף: “עד שזה ייפסק וארצות הברית תפצה על מה שהפרה, אין אפשרות לחדש את המשא ומתן”, אמר, בהתייחסו למה שטהרן מתארת כהפרות אמריקאיות של ההבנות ששתי הממשלות חתמו עליהן ביוני.

תיאורו של הנשיא טראמפ את אותו רגע היה כמעט הפוך. הוא לא דיבר על קריסה אלא על החלטה להאט. “אנחנו שומרים על פרופיל נמוך”, אמר באותו יום בשיחת טלפון לברק רביד מאקסיוס. “אנחנו רק חצי מנהלים איתם משא ומתן. אנחנו פשוט מסתכלים על איראן עם האינפלציה העצומה שלה ועל כך שאין לה כסף”. כשנשאל איך זה ייגמר, השיב שזה תמיד מסתדר, והשווה את התהליך למשחק שחמט.

בין שתי האמירות האלה נמצאים מצרי הורמוז, שהוכרזו סגורים ב-2 במרץ, ימים אחדים אחרי פרוץ המלחמה, ועדיין סגורים. הוויכוח בשלב הזה אינו על תוכנית הגרעין האיראנית. הוא על השאלה אם ספינות סוחר יכולות לעבור בנתיב ים אחד, ומה מקבלת טהרן בתמורה.

הרשימה שטהרן פרסמה, ומה שלא נמצא בה

בשבת פירטה המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן את דרישותיה. מזכיר המועצה, מוחמד באקר זולקדר, אמר שהמצרים לא ייפתחו עד שארצות הברית “תתקן את התנהגותה”, וצירף רשימה: סיום קבוע של המלחמה נגד איראן ובעלות בריתה, הפסקת המצור הימי על נמלי איראן, נסיגת הכוחות האמריקאיים מהאזור, הסרת הסנקציות, שחרור ללא תנאי של נכסים איראניים מוקפאים ופיצוי מלא על נזקי המלחמה.

שני דברים ברשימה הזאת מחייבים דיוק, משום ששניהם דווחו במקומות אחרים ברישול. הראשון הוא שדרישת הפיצויים לא כללה שום סכום: לא בדיווחי AP, לא ב-AFP ולא בבלומברג. השני הוא שאין בה מילה על תוכנית הגרעין האיראנית, וזה נכון גם לטיוטות ההבנות שנדונות במקביל: כתב "ישראל היום", בהסתמך על שלושה מקורות דיפלומטיים המעורבים בשיחות, דיווח שסוגיית הגרעין פשוט נעדרת מהמסמכים.

משמרות המהפכה ניסחו זאת למחרת בפחות דיפלומטיה. עד שארצות הברית תקבל כל אחד מהתנאים, אמרו, המצרים הם “כיום למעשה זירת מלחמה מבחינתנו ולא רק נתיב מים”.

התשובה של וושינגטון היא לחכות

העמדה האמריקאית זזה, ולא לכיוון הסלמה. לפני שבוע שקל הממשל חזרה לתקיפות רחבות. במקום זה הוא בחר בסבלנות: סנקציות, מצור ימי וזמן. לפי דיווחים, טראמפ הרחיק לכת יותר מאחורי הקלעים ואמר ליועציו שיהיה מוכן להכריז ניצחון וללכת הביתה בלי שום הסכם גרעין אם איראן תפתח את המצרים במלואם. הדיווח פורסם לראשונה ב"וול סטריט ג'ורנל", ובאותו יום הובא גם ב-ynet, ב"ג'רוזלם פוסט" וב"ישראל היום". גורם בבית הלבן אמר לעיתונאים שארצות הברית כבר השיגה את מטרותיה הצבאיות מול איראן, ושהמיקוד עכשיו הוא זרימת האנרגיה דרך הורמוז.

זו הצרה ניכרת של מה שהמלחמה נועדה להשיג, לפי הגרסה שנמסרה. וכפי שאמר אנליסט ישראלי ל"ג'רוזלם פוסט", זו גם עמדה שטראמפ כבר הפך בעבר.

למה נתיב ים אחד מזיז חמישית מהנפט בעולם

המצרים הם דרך הים היחידה מהמפרץ הפרסי, ואין סביבם מעקף של ממש. במחצית הראשונה של 2025, התקופה המלאה האחרונה לפני המלחמה, מינהל המידע האנרגטי האמריקאי מעמיד את הזרימה על 20.9 מיליון חביות נפט ביום (כחמישית מצריכת הנפט העולמית ורבע מסחר הנפט הימי), ועוד 11.4 מיליארד רגל מעוקב ביום של גז טבעי נוזלי, יותר מחמישית מסחר ה-LNG העולמי ורובו קטארי. כ-89% מהנפט הגולמי הזה הופנה לאסיה, כשסין, הודו, יפן ודרום קוריאה קולטות יחד 74% ממנו.

מה שהסגירה עשתה לזרימות האלה נמדד בסדרה ציבורית אחת בדיוק. נתוני ביטחון האנרגיה הרבעוניים של EIA מראים ירידה בנפט דרך הורמוז מ-20.7 מיליון חביות ביום ברבעון האחרון של 2025 ל-14.6 מיליון ברבעון הראשון של 2026, וב-LNG מ-10.1 ל-7.3 מיליארד רגל מעוקב ביום. זו הפחתה בערך ולא מדידה של השיא: הרבעון של 2026 ממצע את ינואר ופברואר, שני חודשים רגילים, יחד עם מרץ. באותו רבעון עבר דרך מצרי מלאקה יותר נפט, 20.9 מיליון חביות ביום, מאשר דרך הורמוז, היפוך של הסדר המוכר בין צווארי הבקבוק של העולם.

צינורות הנפט שנבנו כדי לעקוף את המצרים אינם יכולים לקלוט את מה שעבר בהם. EIA מעריך את הקיבולת הפנויה המשולבת של קו מזרח-מערב הסעודי וצינור אבו דאבי האמירתי בכ-4.7 מיליון חביות ביום, בערך חמישית מהזרימה הרגילה, וזו קיבולת פנויה ולא קיבולת נקובה: ארמקו הסעודית מסרה למשקיעים במאי שקו מזרח-מערב הגיע לשיא של 7.0 מיליון חביות ביום ברבעון הראשון, וכינתה אותו עורק אספקה קריטי ללקוחות שנפגעו מהסגירה. המספר המלמד ביותר שייך לאיראן עצמה. קו המעקף שלה אל מפרץ עומאן, גורה-ג'אסק, פועל בפועל בקצב של 0.3 מיליון חביות ביום: טהרן בקושי מסוגלת לייצא סביב המצרים שסגרה.

המחיר התנהג בהתאם. הנפט הגולמי חצה את 100 דולר לחבית עם סגירת המצרים. ביום שני, כשהסוחרים קראו את הדיפלומטיה כתקועה ולא כמתה, חוזי ברנט לאוקטובר נסחרו ב-84.42 דולר והנפט האמריקאי ב-78.83 דולר. שר האוצר האמריקאי, סקוט בסנט, אמר בראיונות שהוא מצפה שהמצרים יהפכו ל“עוד גוף מים” בתוך שנתיים, ככל שהאנרגיה תנותב מחדש (תחזית, לא תוכנית).

העסקה שכמעט נסגרת שוב ושוב

מתחת לעמדות הפומביות מתנהל משא ומתן צר וטכני יותר, בתיווך עומאן, שהתקרב לכדי הסכם כמה פעמים. המתווה שדווח בתחילת החודש היה צנוע ומפורט: ספינות ייכנסו בנתיב במים הטריטוריאליים של איראן ויצאו בנתיב עומאני, לא ייגבו אגרות, מוקשים יפונו מהנתיב הראשי, וההסדר יפעל 60 יום בזמן שיגובש הסדר ארוך יותר. שר החוץ האיראני אמר ביום ראשון שהערוץ העומאני נמצא ב“שלבים סופיים”.

שלוש הסתייגויות מונחות על כל זה, והן הסיבה שההסכם לא נחתם. גורמים איראניים מתעקשים שההסדר העומאני עוסק בנתיב שיט ואינו אומר שהמצרים נפתחים. הטיוטה, לפי מקורות "ישראל היום", אינה מעניקה לוושינגטון ולמדינות המפרץ את המעבר החופשי שביקשו. ותיאור התנאים שאיראן עצמה פרסמה (איסור על כלי שיט אמריקאיים וישראליים, קנסות למפרים, ומניעת מעבר ממדינות שפגעו באיראן עד שישלמו) לא אושר בעומאן, והוא גרסת טהרן בלבד.

איפה ישראל בסיפור הזה

כמעט בשתיקה, וזה עצמו הסיפור. הפרשן הצבאי של ynet רון בן ישי קורא את ההפוגה כהקפאה מכוונת בכל הזירות עד אחרי הבחירות בישראל ובחירות האמצע בארצות הברית, כשוושינגטון מהמרת על כך שכלכלת איראן תישבר קודם, וישראל משתפת פעולה. ההתבטאות הישראלית הפומבית בארבעת הימים האלה הסתכמה במעט: ראש הממשלה נתניהו חזר ואמר שלאיראן לא יתאפשר לעולם להשיג נשק גרעיני. עבור ממשלה שבילתה את האביב בטענה שהמצרים הם סוגיה משנית ושהגרעין הוא העיקר, השקט סביב עסקה שמשמיטה את הגרעין לגמרי בולט.

שלוש טענות שמסתובבות ואין להן בסיס

הסיפור הזה ייצר כמות חריגה של מידע שגוי ובטוח בעצמו, רובו ברשתות החברתיות, וחלקו ראוי לתיקון ישיר.

• שאיראן שוללת שיחות עד ינואר 2029, מועד סיום כהונתו של טראמפ. יש כאן גרעין אמיתי, והוא אינו עמדת ממשלה. מג'יד שאקרי, יועץ ליושב ראש הפרלמנט מוחמד באקר קליבאף, אמר בדברים שהופצו בתקשורת האיראנית ש“טראמפ לא יגיע איתנו להסכם” ושאיראן תלך איתו עד סוף כהונתו, טיעון בעד המתנה עד שהנשיא ייצא. את התאריך סיפק הסיקור ולא הוא: 20 בינואר 2029 הוא מועד סיום הכהונה. שאקרי אינו נושא תפקיד ממשלתי, והכלי שדיווח עליו ציין במפורש שמדובר בעמדה משפיעה אחת בתוך הממסד ולא במדיניות שטהרן אימצה. העמדה המוצהרת של איראן, מפי שר החוץ והמועצה העליונה לביטחון לאומי, היא מותנית ולא תלוית לוח שנה. הפיכת טיעון של יועץ להכרזה של הרפובליקה האסלאמית היא הנקודה שבה הגרסה מתעוותת.
• שאיראן דורשת פיצוי של 300 מיליארד דולר. הסכום אמיתי אבל שייך למסמך אחר. ההבנות מיוני כוללות סעיף על גיוס של 300 מיליארד דולר לפחות לשיקום ולפיתוח יחד עם שותפות אזוריות, התחייבות שטראמפ התכחש פומבית להצגתה כתשלום. ההערכה האיראנית לנזקי המלחמה, שפורסמה באפריל, עמדה על 270 מיליארד דולר. הדרישה של שבת לא נקבה בשום סכום.
• שטהרן תגבה דמי מעבר של כ-7%. אחוזים בטווח הזה הופצו בהרחבה. מה שמתועד בפועל הוא שהטיוטה שעליה עבדו המתווכים לא כללה אגרות מעבר, ושסוגיית התשלום היא אחד הדברים שנותרו פתוחים בין הצדדים.

ההבחנה שמתמוטטת שוב ושוב בגרסאות היא בין מה שממשלה אמרה לבין מה שנכון. כמעט כל מה שלמעלה שייך לקטגוריה הראשונה. איראן אומרת שהיא לא מנהלת משא ומתן; הנשיא האמריקאי אומר שהוא כן, קצת. שניהם אינם יכולים לתאר את אותה מציאות, ואיש מחוץ לשתי הממשלות אינו יכול לומר כרגע מי קרוב אליה יותר.

מה כל זה לא מספר לנו

הדיווחים אינם קובעים אם הטיוטה העומאנית באמת קרובה לחתימה או שהיא תקועה: שר החוץ האיראני והמקורות הדיפלומטיים של "ישראל היום" תיארו אותה במונחים הפוכים באותו יום, ואי אפשר לבדוק אף אחת מהגרסאות מבחוץ. הם אינם אומרים מה ארצות הברית תסכים לתת במקום דרישת הפיצויים, ואם הדרישה היא בכלל עמדת פתיחה. הם אינם אומרים מי בטהרן מוסמך כעת לסגור: המועצה העליונה לביטחון לאומי החליפה ידיים בארבעת הימים האלה. ואין בהם דבר על תוכנית הגרעין שלמענה נטען שנוהלה המלחמה, והיא נותרת מחוץ לכל מסמך שמדווח שהצדדים מחזיקים.

המצרים, בינתיים, נשארים סגורים.