הצעה: צינור נפט סעודי לאשקלון תוך שמונה חודשים

מאמר אסטרטגיה ללא חתימה שפורסם ב-14 במרץ 2026 מעלה טענה אחת וגדולה: הדרך הזולה ביותר להסיר את הלחץ האיראני משוקי האנרגיה העולמיים היא להניח צינור יבשתי קצר מרשת הנפט הסעודית בצפון-מערב הממלכה אל אשקלון, ושאפשר לעשות זאת בשמונה חודשים. מדובר במאמר דעה, לא בדיווח על החלטה, ואף ממשלה לא הודיעה על פרויקט כזה.

המנגנון שהמאמר מציע הוא החלק שראוי לבחון. הוא מציע לחבר את רשת סעודי ארמקו, שלדבריו כבר מגיעה למדבר הצפון-מערבי של הממלכה באזור תבוכ, למסוף הישראלי באילת לאורך כ-200 ק"מ של מדבר שטוח, ומשם לדחוף את הנפט צפונה בצינור אילת-אשקלון הקיים אל הים התיכון. הוא מתאר את הקו הישראלי כצינור בקוטר 42 אינץ' עם קיבולת צפונה של כ-60 מיליון טון בשנה, או 1.2 מיליון חביות ביום, ומכנה אותו "עמוד השדרה הלאומי, בנוי, ממומן ומבצעי".

הצינור הישראלי שעליו נשען הרעיון

עמוד השדרה הזה אכן קיים, והוא ותיק ובעייתי יותר משהמאמר מציג. את הקו מפעילה חברת קו צינור אירופה אסיה שבבעלות המדינה, ולפי דיווח "טיימס אוף ישראל" מינואר 2025 היא הוקמה ב-1968, בתקופת מלחמת ההתשה, כדי להעביר נפט איראני לים התיכון תוך עקיפת תעלת סואץ. אותו דיווח, שסקר ממצאים של מבקר המדינה, העמיד את אורך הצינור על 254 ק"מ ומסר שכ-119 ק"מ ממנו עוברים באזורים ברגישות סביבתית גבוהה עד גבוהה מאוד, מתוכם 101 ק"מ בשמורות טבע וגנים לאומיים. המבקר מצא שהחברה לא פעלה לפי המלצות משנת 2015 להוסיף שני שסתומים ולהעתיק שסתום שלישי, ומתח ביקורת על תשלום מענקי ביצועים בשנה שבה אירעה דליפת נפט משמעותית.

המאמר מקדים את ההתנגדות הסביבתית ומשיב לה בהבטחות תכנוניות: חיבור יבשתי תת-קרקעי לחלוטין וללא מכליות, שלא ייגע במי אילת ובשוניות האלמוגים; סיב אופטי שיונח לצד הצינור לגילוי דליפות; שסתומי ניתוק אוטומטיים כל 500 מטר; ובאזורים רגישים צינור בתוך צינור. אלה הצעות, לא התחייבויות של גורם כלשהו.

בעיית צווארי הבקבוק אמיתית

ההנחה שעליה בנוי המאמר מחזיקה מים. המתקפות על ספנות בים סוף הסיטו תנועה מהנתיב בהיקף שנראה בנתונים. מינהל המידע האנרגטי האמריקאי מצא שזרימת הנפט במצר באב אל-מנדב ירדה ל-4.0 מיליון חביות ביום בשמונת החודשים הראשונים של 2024, לעומת 8.7 מיליון חביות ביום ב-2023, בעוד הכמויות שהוסטו סביב כף התקווה הטובה עלו ל-9.2 מיליון חביות ביום מ-6.0 מיליון. הסוכנות מתארת את המצר כרחב 18 מייל בנקודה הצרה ביותר, כשתנועת המכליות נדחסת לשני נתיבים ברוחב שני מייל כל אחד, ומציינת שסגירה מאלצת אוניות לעקוף את דרום אפריקה בעלות גבוהה יותר ובזמן שיט ארוך יותר.

ההשלכה על התעלה הייתה חריפה. Euronews דיווח באפריל 2025 שהכנסות תעלת סואץ ירדו לכ-4 מיליארד דולר ב-2024 מ-10.3 מיליארד דולר ב-2023, עם 13,213 כלי שיט שעברו בה לעומת יותר מ-26,000 בשנה הקודמת. הנתונים שהמאמר עצמו מציג במסגרת הטיעון (שבאב אל-מנדב עוברים 12 אחוז מהנפט המובל בים ו-8 אחוזים מהגז הטבעי הנוזלי בעולם, שהסטת נתיב מוסיפה כמיליון דולר להפלגה הלוך ושוב ו-14 ימים, ושעלויות הספנות בקונטיינרים שולשו) הם שלו, ואינם ממוקורים בתוכו.

החלק החסר בטיעון

צינור מסעודיה לנמל ישראלי מחייב שיהיו יחסים בין סעודיה לישראל. אין כאלה. בהערכה שפורסמה ב23 בפברואר 2026, שלושה שבועות לפני פרסום המאמר, קבע המכון למחקרי ביטחון לאומי בתל אביב שמנקודת המבט של ריאד הנורמליזציה עם ישראל אינה על סדר היום כרגע, ושגורמים סעודים הציגו את הקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות 1967, עם מזרח ירושלים כבירתה, כתנאי מוקדם חד-משמעי שאינו נתון למשא ומתן.

המאמר אינו מתייחס לכך. לוח הזמנים של שמונה חודשים מוצג כבעיה הנדסית ורגולטורית ("פרויקטי תשתית נמשכים שנים בגלל ביורוקרטיה, לא בגלל הנדסה") שתיפתר בהכרזה על תשתית חירום בירושלים, בתמיכת מדינה מארחת, בסיוע לוגיסטי אמריקאי ובכמאה צוותים שיעבדו במקביל. התנאי הדיפלומטי, שהוא האילוץ הכובל, פשוט מונח בצד.

מה המאמר לא מבסס

לטקסט אין חתימה, אין הפניות ואין תמחור. הוא אינו אומר מי יבנה או יממן את החיבור, איזה מבנה תעריפים יחול, או אם ירדן, שבשטחה הוא ממקם את צומת תחנת המדידה, נשאלה בכלל. אין בו ראיה שמי מארבע הממשלות שהוא מזכיר בחן את ההצעה. יש לקרוא אותו כקידום רעיון, לא כדיווח על משהו שנבנה.