כלבת קורגי בשם ג'ויה והדרך חזרה של לוחם מג"ב

גבריאל חן בן 28, ובמשך שנים אחרי השירות במג"ב הוא חי בדיוק כפי שהתפקיד לימד אותו: עם עיניים פקוחות, בדריכות, בלי לצאת באמת מהמשמרת. בעדות שמסר ל-The Press Service of Israel (TPS-IL) הוא תיאר שירות שלא התאפיין ביום אחד נורא אלא בהצטברות: מבצע אחרי מבצע בגדה המערבית, השטח שגורמים ישראליים מכנים יהודה ושומרון, עם מהומות, אש חיה, אבנים ובקבוקי מולוטוב, ופציעות שחזרו יותר מפעם אחת והחלימו לאט יותר בכל פעם.

"הייתי שוב ושוב במצבים של סכנת חיים מיידית", אמר. "זה לא היה אירוע אחד, זה היה רצף". הדריכות ששמרה עליו בשדה לא נכבתה בבית. השינה התפרקה ואז כמעט נעלמה. קולות החזירו אותו לזיכרונות. חברים התרחקו. בשפל, הוא אמר, ייעוץ עם פסיכיאטר הגיע לנקודה שבה הוזכרה בקול המתת חסד באירופה. "המילים האלה לא נשמעו כמו פתרון לחיים, אלא כמו שיקוף של ייאוש מוחלט".

מה מג"ב עושה, ולמה אנשיו חוזרים הביתה שחוקים

משמר הגבול הוא הזרוע הגנדרמרית של משטרת ישראל: כ-8,000 שוטרים ולוחמי חובה שמאומנים בלחימה, בלוחמה בטרור ובפיזור הפרות סדר לצד עבודת שיטור רגילה, ומוצבים בעיקר לאורך הגבולות, במרחב הכפרי, בירושלים ובכל הגדה המערבית. זה גוף שיטור שסביבת העבודה היומיומית שלו נראית צבאית יותר מאזרחית, וזה ההקשר לחשיפה החוזרת שחן תיאר.

עומס טיפולי בהיקף של צבא

המקרה שלו יושב בתוך תמונה רחבה בהרבה. בהסתמך על משרד הביטחון, דיווח TPS-IL כי יותר מ-31,000 משרתים קיבלו טיפול בבעיות נפשיות, בהן פוסט טראומה, דיכאון וחרדה, מאז אוקטובר 2023. בנפרד, אגף השיקום במשרד מסר ל"טיימס אוף ישראל" בדצמבר 2025 כי כ-22,000 פצועים נכנסו לשיקום מתחילת המלחמה, וכי כ-58% מהם מתמודדים עם פוסט טראומה או מצבים נפשיים אחרים, עומס שלפי המשרד מתוקצב בכ-1.27 מיליארד דולר שיועדו לטיפול נפשי בלבד. הדיווח הזכיר גם סקר שפורסם בדצמבר, ששמו לא צוין, ולפיו אחד מכל שלושה ישראלים אמר שהוא זקוק לתמיכה נפשית מקצועית.

ארבע רגליים קצרות

חן נכנס להוסטל טיפולי בשם Bayit Mazen. שם נכנסה לתמונה עמותת "בלב אחד", לא עם תוכנית טיפול נוספת אלא עם כלב קורגי וולשי מסוג קרדיגן בשם ג'ויה: רגליים קצרות, אוזניים גדולות מדי, ואפס הדר צבאי. חוסר ההתאמה היה בדיוק העניין.

"באחד המקומות הנפשיים המורכבים שהייתי בהם, הכלב הזה הפך לעוגן שלי", אמר חן. "הוא נוכחות שקטה ולא שיפוטית". ג'ויה הלך אחריו בבית, ישב לידו בשתיקה והתלווה אליו למפגשי תמיכה עם פצועים אחרים. "הוא מרגיש שינויים שאני בעצמי לא שם לב אליהם. כשאני עומד להתנתק או להיכנס לפאניקה, הוא נלחץ אליי, עוצר אותי ומאלץ אותי לנשום".

הכלב גם כפה לוח זמנים. טיולים, אוכל, תשומת לב: מחויבויות קטנות ליצור חי אחר, שהוציאו את חן מהבית.

עמותת "בלב אחד" הוקמה ב-2010 על ידי הרב אוריאל ויגלר ואשתו Shevy אחרי שהם שמעו חיילים פצועים מדברים בבית כנסת במנהטן, והיא מפעילה כיום מרכז שיקום בקריית אונו, סמוך למרכז הרפואי שיבא, עם שמונה עשרה תוכניות, מהידרותרפיה וריפוי בעיסוק ועד מפגשים עם כלבי טיפול. JNS דיווח בינואר 2026 כי כ-2,000 פצועים רשומים בעמותה. לפי הדיווח של TPS-IL, העמותה סידרה כמה מאות חיות תמיכה נוספות לאנשי כוחות הביטחון במצבים דומים.

"גבריאל סיכן את חייו פעם אחר פעם ביהודה ושומרון כדי להגן עלינו", אמר ויגלר. "כשגיבורים חוזרים עם פציעות בלתי נראות, אסור לנו לנטוש אותם".

חן נזהר מלתאר את זה כריפוי. "זה לא קסם, זה תהליך", אמר. "תהליך עדין של חזרה לחיים. זה לא רק עזר לשיקום שלי, זה החזיר לי את הרצון לחיות".

מה עוד לא ברור

העדות היא של חן עצמו ולא אומתה באופן עצמאי. הדיווח אינו כולל אבחנה קלינית, לוח זמנים טיפולי או פירוט של טיפולים אחרים שקיבל במקביל לכלב. הוא גם אינו מזהה את הסקר מדצמבר שהוא מצטט על ישראלים שמחפשים תמיכה נפשית, ואינו מציין כיצד "בלב אחד" בוחרת או מאמנת את החיות שהיא משבצת, ואיזה מעקב נעשה אחרי השיבוץ.