אבא קובנר

אבא קובנר היה מנהיג פרטיזנים יהודי בגטו וילנה, ולימים משורר וסופר ישראלי, חתן פרס ישראל ל-1970.

1918 עד 1987הנהגת המחתרת בגטו וילנהארגון ״הנקם״שירה עבריתהדפים הקרביים של גבעתי

נולד: 14 במרץ 1918, אשמיאני
נפטר: 25 בספטמבר 1987, עין החורש
עיסוק: סופר, משורר, חייל
השכלה: אוניברסיטת וילנה
מלחמות: החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה
ייסד: מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'

אבא קובנר נולד ב-1918 באשמיאני

אבא קובנר נולד ב-14 במרץ 1918 לישראל ולרחל קובנר. ב-1927 עברה המשפחה לווילנה. הוא למד בגימנסיה העברית ״תרבות״ ואחר כך אמנות באוניברסיטה, והיה פעיל בתנועת ״השומר הצעיר״.

לאחר שהגרמנים כבשו את וילנה ב-1941 הסתתר זמן מה במנזר דומיניקני ושב לגטו. באספה ב-31 בדצמבר 1941 קרא את הכרוז ״אל נלך כצאן לטבח!״. ב-1942 היה ממקימי ארגון הפרטיזנים המאוחד, וביולי 1943 מונה למפקדו.

בספטמבר 1943 יצא מהגטו דרך תעלות הביוב ליערות רודניקי. שם פיקד על גדוד ״הנוקם״ עד יולי 1944. לאחר המלחמה היה ממארגני תנועת ״הבריחה״.

הוא עמד בראש ארגון ״הנקם״, שתכנן להרוג גרמנים כנקמה על השואה באמצעות הרעלת מקורות מים. ב-1945 השיג רעל בארץ ישראל, אך נעצר בידי הבריטים בדרכו חזרה, והתוכנית נכשלה. הוא ישב כמה חודשים בכלא בקהיר ובירושלים.

מ-1946 חי בקיבוץ עין החורש ונישא לוויטקה קמפנר. ב-1948 שירת כקצין התרבות של חטיבת גבעתי, כתב שירה על הפרטיזנים ועל המלחמה, והיה ממקימי בית התפוצות. הוא נפטר בביתו ב-1987.

10 ציוני דרך בחייו של אבא קובנר

1918
נולד ב-14 במרץ.
1941
קרא בגטו וילנה את הכרוז הקורא להתנגדות.
1943
מונה למפקד ארגון הפרטיזנים המאוחד.
1945
נעצר בידי הבריטים כשנשא רעל עבור ״הנקם״.
1946
הצטרף לקיבוץ עין החורש.
1947
פרסם את ספר השירה ״עד לא אור״.
1948
היה לסרן בחטיבת גבעתי.
1970
זכה בפרס ישראל.
1978
זכה בפרס ביאליק.
1987
נפטר בעין החורש.

אבא קובנר שירת בצבא

הוא הצטרף להגנה בדצמבר 1947, וב-1948 היה לסרן וקצין התרבות של חטיבת גבעתי, ושירת בה עד תום מלחמת העצמאות. הוא כתב את הדפים הקרביים של החטיבה, שעוררו סערה.