אברהם קאופמן

אברהם קאופמן נולד ב-1885 במגלין

אברהם קאופמן נולד ב-1885 במגלין, כפר יהודי קטן ליד צ׳רניהיב, אז חלק מהאימפריה הרוסית. אביו היה יוסף קאופמן, והוא היה נין של שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב״ד.

הוא סיים גימנסיה בפרם ב-1903, ושם החל להתעניין בציונות. מ-1904 למד רפואה באוניברסיטת ברן שבשווייץ, וחזר לרוסיה ב-1908 או ב-1909. בזמן עבודתו בפרם הרצה על ציונות ופיקח על אגודת חובבי ציון שבראשה עמד אביו.

ב-1912 עבר לחרבין שבסין והפך לדמות מרכזית בקהילה היהודית שם. הוא עמד בראש בית החולים היהודי ובראש הקהילה, ערך שבועון יהודי ברוסית בין 1921 ל-1943, וב-1937 עמד בראש המועצה היהודית של המזרח הרחוק שנוסדה אז. בתמיכת קצינים יפנים עודד יהודים לראות במנצ׳וקואו מקלט בטוח, וב-1939 ערך ביקור רשמי בטוקיו.

בשל קשריו עם השלטונות היפניים נחטף ונעצר בידי השלטונות הסובייטיים לאחר המלחמה. הוא הוחזק במחנה גולאג מ-1945 עד 1956, ולאחר מכן עבר לקרגנדה שבקזחסטן.

ב-1961 עלה לישראל עם בנו תאודור. הוא עבד כרופא ילדים בהסתדרות ונפטר בתל אביב ב-1971.