אברהם ברמן

אברהם ברמן נולד ב-1906 בורשה

ברמן נולד בוורשה ב-1906. אביו, איסר ברמן, היה פעיל ציוני. אחיו הגדול יאקוב היה לפוליטיקאי בפולין הקומוניסטית.

הוא למד באוניברסיטת ורשה וקיבל תואר דוקטור בפסיכולוגיה. כסטודנט הצטרף לפועלי ציון שמאל וערך את עיתוני התנועה בפולנית וביידיש. לאחר מכן עבד כמורה וכחוקר בפסיכולוגיה.

במלחמת העולם השנייה נמנה עם ראשי המחתרת היהודית בגטו ורשה. הוא עמד בראש ארגון הסיוע לילדים צנטוס והיה מזכ״ל ז׳גוטה, המועצה לעזרת יהודים. ב-1942 עבר עם אשתו לצד הארי של העיר, ושם פעל להצלת יהודים ולהצלת תיעוד מוסתר.

אחרי המלחמה נבחר לפרלמנט הפולני, וב-1947 נבחר ליו״ר ועד יהודי פולין. ב-1949 הודח מתפקיד זה בשל תמיכתו בציונות.

ב-1950 עלה לישראל, הצטרף למפ״ם וכיהן בכנסת בשנים 1951 עד 1955, ולאחר מכן עבר למק״י. ב-1961 העיד במשפט אייכמן. הוא כיהן בהנהלת יד ושם וכתב שני ספרי זיכרונות לפני מותו ב-1978.