אריה לבבי

אריה לבבי נולד ב-1912 בוילנה

לבבי נולד בשם אריה לייבמן בווילנה ב-1912. בעקבות מהפכת 1917 עבר עם משפחתו לגרמניה, ושם היה פעיל בתנועת ״הבונים״. הוא למד פילוסופיה, מתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטאות דנציג והיידלברג.

ב-1932 עלה לארץ ישראל וסיים תואר מוסמך בפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בין 1936 ל-1938 שירת בנוטרות והיה חבר מערכת ״דבר״. לאחר מכן יצא בשליחות ״החלוץ״ לגרמניה, וב-1938 גורש בצו שעליו חתם אדולף אייכמן.

בשובו עבד במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, ועם קום המדינה הצטרף למשרד החוץ. הוא שירת בנציגות במוסקבה, ניהל את מחלקת מזרח אירופה וכיהן כציר ישראל ביוגוסלביה מ-1954. ב-1958 מונה לשגריר בארגנטינה, ולאחר לכידת אייכמן ב-1960 הוכרז שם כפרסונה נון גראטה.

לאחר מכן מונה למנכ״ל משרד החוץ ועמד בראשו בתקופת מלחמת ששת הימים. אחר כך כיהן כשגריר ישראל בשווייץ עד 1975. הוא נפטר ב-2009 ונקבר בהר המנוחות.