אשר ברש

אשר ברש נולד ב-1889 בלופאטין

אשר ברש נולד ב-1889 בעיירה לופאטין שבגליציה המזרחית. אביו, נפתלי הרץ ברש, היה סוחר תבואות ממשפחת רבנים. הוא למד בחדר ובבית המדרש, וגם בבית ספר ממשלתי.

בגיל 17 עבר ללבוב, ושם היה חנוך ילון לחונך שלו. הוא כתב בעברית וביידיש, ותחילה פרסם שירים וסיפורים הומוריסטיים ביידיש. סיפורו העברי הראשון, "תנאים", נדפס בכתב העת השילוח.

ב-1914 עלה לארץ ישראל והתיישב בתל אביב, ושם נשא לאשה את אולגה לבית ליפבסקי. הוא התפרנס מהוראת עברית וגרמנית, בין היתר בגמנסיה הרצליה. מ-1922 ערך עם יעקב רבינוביץ את כתב העת הספרותי "הדים".

הוא ערך ספרים בכמה הוצאות, ובהן מצפה ומוסד ביאליק, וכן ספרות לנוער. על ספרו "אהבה זרה" זכה בפרס ביאליק. הוא היה ממייסדי אגודת הסופרים ואחד משמונת החברים הראשונים שנבחרו לאקדמיה ללשון העברית.

הוא הגה את רעיון מכון גנזים, היה ממייסדיו ושימש היו״ר הראשון שלו. המכון קרוי על שמו. הוא מת ב-1952 מהתקף לב.