ברוך ליפשיץ

ברוך ליפשיץ נולד ב-1913 בדויד-הרדוק

ליפשיץ נולד ב-1913 בדויד-הרדוק שבאימפריה הרוסית, כיום בבלארוס, ולמד בה. אביו היה יצחק ליפשיץ, והוא היה הצעיר מבין 5 אחים ואחיות.

הוא החל ללמוד באוניברסיטת וילנה, אך לא סיים את לימודיו עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. בזמן המלחמה גלה לטשקנט, ובהמשך התגייס לצבא האדום והגיע עם יחידתו לגרמניה בסוף המלחמה.

ב-1946 עלה לארץ ישראל בעלייה בלתי לגאלית ונעצר בידי הבריטים במחנה עתלית. לאחר שחרורו למד היסטוריה ולימודים קלאסיים באוניברסיטה העברית, וסיים תואר שני ב-1952 ותואר שלישי ב-1957. עבודת הדוקטור שלו עסקה בכתובות קברים, והוא השתלם גם בפריז אצל לואי רוברט.

ב-1962 מונה למרצה באוניברסיטה העברית, ובהמשך לפרופסור מן המניין. הוא חקר כתובות יווניות ולטיניות, וקיבץ את כתובות המייסדים והתורמים של בתי כנסת עתיקים. הוא כתב גם על כתובות אולביה והחוף הצפוני של הים השחור.

הוא נישא לאלזה רוזנר, ונולדו להם בן ובת. הוא נפטר בתל אביב ב-18 בספטמבר 1976.