אמיל חביבי

אמיל חביבי נולד ב-1922 בחיפה

חביבי נולד בחיפה ב-1922 למשפחה ערבית נוצרית פרוטסטנטית, וגדל בשכונת ואדי ניסנאס. אביו היה משפרעם. בצעירותו עבד בבית זיקוק ולאחר מכן כשדר ועורך ברדיו.

ב-1940 הצטרף למפלגה הקומוניסטית של פלשתינה והיה ממנהיגיה. הוא היה ממייסדי הליגה לשחרור לאומי, שתמכה בתוכנית החלוקה של האו״ם. במלחמת 1948 נשאר בחיפה ונעשה אזרח ישראל.

לאחר קום המדינה סייע בהקמת מק״י, וכיהן בכנסת בשנים 1951 עד 1959 ו-1961 עד 1972. לאחר הפילוג במפלגה הצטרף לרק״ח. ערך את היומון ״אל-איתיחאד״ בשנים 1972 עד 1989, ועזב את המפלגה ב-1991.

ב-1972 פרש מהכנסת כדי לכתוב את הרומן ״האופסימיסט״, שיצא ב-1974 ומתאר בסאטירה ובהומור שחור את חיי הערבים בישראל. כתב גם רומנים, סיפורים קצרים ומחזה. ב-1995 ייסד עם סיהאם דאוד את כתב העת לשירה ״משארף״.

קבלת פרס ישראל ב-1992 עוררה ויכוח בקרב אינטלקטואלים ערבים והתנגדות מצד גורמים בימין הישראלי. מ-1956 חי בנצרת, ונפטר ב-1996. לבקשתו נקבר בחיפה.