אסתר לוריא

אסתר לוריא נולדה ב-1913 בלייפאיה

אסתר לוריא נולדה ב-1913 בלייפאיה שבלטביה, למשפחה יהודית דתית בת חמישה ילדים. ב-1917 עברה המשפחה לריגה, ושם סיימה את לימודיה בגימנסיה ״עזרא״. בשנים 1931 עד 1934 למדה עיצוב תפאורה לתיאטרון בבריסל, ולאחר מכן רישום באקדמיה המלכותית לאמנויות היפות.

ב-1934 עלתה לארץ ישראל ועיצבה תפאורות לתיאטרון העברי, לעדלאידע וליריד המזרח. היא ציירה לעיתים קרובות נגנים ורקדנים, ותערוכתה הראשונה נערכה בקיבוץ גבע ב-1937. ב-1938 זכתה בפרס דיזנגוף על ״התזמורת הארץ ישראלית״ והתקבלה לאגודת הציירים והפסלים.

ב-1939 נסעה לבקר קרובים בלטביה ובליטא, וב-1940 הציגה תערוכה בבית האופרה הממלכתית בקובנה. לאחר הכיבוש הגרמני ב-1941 גורשה לגטו קובנה, ומועצת היהודים סידרה לה לתעד את החיים בגטו. ב-1943 טמנה יותר מ-200 עבודות בכדים, ואף אחת מהן לא נמצאה.

עם חיסול הגטו ב-1944 נשלחה למחנה שטוטהוף ולאחר מכן ללוביצה. היא שוחררה בידי הצבא האדום בינואר 1945 ופרסמה באיטליה את חוברת הרישומים ״יהודיות בעבדות״. ביולי 1945 חזרה לארץ ישראל, נישאה ונולדו לה 2 ילדים, וב-1946 זכתה שוב בפרס דיזנגוף.

רישומיה וציורי המים שלה מתקופת השואה שימשו עדות במשפט אדולף אייכמן ב-1961. היא נפטרה ב-14 בפברואר 1998.