גרשון שופמן

גרשון שופמן נולד ב-1880 באורשה

גרשון שופמן נולד ב-1880 באורשה שבפלך מוהילוב באימפריה הרוסית, כיום בבלארוס. הוריו היו זלמן דוב ופייגה חיה לוין, והמשפחה הייתה חסידית. הוא למד בחדר ובישיבה וקיבל חינוך יהודי מסורתי.

הוא עבר לוורשה, מרכז של ספרות עברית, וב-1902 פרסם את קובץ סיפוריו הראשון. לאחר מכן שירת בצבא הרוסי בהומל. ב-1904, עם פרוץ מלחמת רוסיה-יפן, ערק ונמלט ללבוב.

בלבוב כתב סיפורים רבים והתגורר שנה עם יוסף חיים ברנר. ב-1913 עבר לווינה. הוא נשא את אנני (רות) פלאנק, שהתגיירה, והם השתקעו בווצלסדורף שליד גראץ.

ב-1938, לאחר סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית, עלה עם משפחתו לארץ ישראל והשתקע בתל אביב. הוא פרסם ב״דבר״ ובהוצאת ״עם עובד״. ב-1954 עבר לחיפה, והיה אזרח כבוד של העיר.

ב-1960 יצאו כל כתביו ב-5 כרכים. הוא נפטר ב-1972 ונקבר בבית העלמין חוף הכרמל. רחובות בבאר שבע ובחיפה קרויים על שמו.