חיים ציבורייםHillel Markman
הלל מרקמן
הלל מרקמן היה רקדן בלט ישראלי שייסד עם ברטה ימפולסקי את להקת הבלט הישראלי וניהל אותה מ-1967 עד 2011.
1930 עד 2022ייסוד הבלט הישראלימנכ״ל הבלט הישראליריקוד בלט באירופה

- נפטר
- 11 בדצמבר 2022
- עיסוק
- רקדן בלט, מנהל כללי
- ייסד
- הבלט הישראלי (1967)
הלל מרקמן נולד ב-1930 בחיפה
הלל מרקמן נולד בחיפה ב-1930 למשפחה יהודית ממוצא רוסי. בבית הספר בלט כספורטאי. הוא החל ללמוד הנדסה בטכניון, כרצון אביו.
בזמן שירותו בחיל הים החל ללמוד בלט בחיפה אצל ולנטינה ארכיפובה-גרוסמן. שם פגש את ברטה ימפולסקי, ובשנת 1952 נישאו. לאחר מכן נסעו השניים לאנגליה, והוא למד בבית הספר למחול של מארי ראמבר.
לאחר שקיבל צו גירוש מבריטניה עבר להמבורג, ובהמשך רקד בבלט הלאומי ההולנדי וכסולן בבלט אנטוורפן. בסוף שנות ה-50 עבר הזוג לשווייץ ורקד בברן ועם בלט ציריך. הם רקדו גם בפריז ובניו יורק.
ב-1965 חזרו לישראל והצטרפו כסולנים ללהקת הבלט של האופרה הישראלית. ב-1967 הקימו אנסמבל בלט קלאסי בחולון, שהפך ללהקת הבלט הישראלי. ב-1970 רכשו מרתף בצפון תל אביב למרכז לבלט קלאסי, ובית הספר קם ב-1972.
מרקמן כיהן כמנכ״ל הלהקה מ-1967 עד 2011. הוא רכש ציוד תאורה עבור הלהקה ושכר צוות טכני. הוא נפטר ב-11 בדצמבר 2022.
ציוני דרך בחייו של הלל מרקמן
- 1930
נולד בחיפה.
- 1952
נישא לברטה ימפולסקי.
- 1965
חזר לישראל והצטרף ללהקת הבלט של האופרה הישראלית.
- 1967
קיים את ההופעה הראשונה של להקתו החדשה בחולון.
- 1970
רכש מרתף בתל אביב למרכז בלט.
- 1972
בית הספר לבלט של הלהקה נפתח.
- 2011
סיים את כהונתו כמנכ״ל הבלט הישראלי.
- 2022
נפטר.
הלל מרקמן שירת בצבא
שירת בחיל הים, ובמהלך שירותו החל ללמוד בלט.
עוד אישים מאותו עולם
ולדיסלב חורוחוריןנולד ב-1982השתתפות בייסוד CarderPlanetחיים ציבוריים- רינה ניקובה1898 עד 1972חלוצת הבלט הקלאסי בארץחיים ציבוריים
נינה טימופיבה1935 עד 2014סולנית בתיאטרון הבולשויקולנוע וטלוויזיה
ולרי פאנוב1938 עד 2025תפקידים בלהקת קירובקולנוע וטלוויזיה- ליה שוברט1926 עד 1999הקמת האקדמיה לבלט בסטוקהולםקולנוע וטלוויזיה
לינדה הודס1933 עד 2025סיוע בהקמת להקת בת שבעקולנוע וטלוויזיה
אפשר לחפש כל אישיות אחרת לפי שם
הדף מבוסס על ויקיפדיה האנגלית, Hillel Markman וויקיפדיה העברית, הלל מרקמן, ברישיון CC BY-SA 4.0. העובדות מוויקינתונים.
התמונה: Berta Yampolsky, CC BY-SA 4.0