ינינה אלטמן

ינינה אלטמן נולדה ב-1931 בלבוב

ינינה השלס נולדה בלבוב ב-1931. אביה, הנריק השלס, היה עיתונאי ומוציא לאור של כתב העת הציוני בפולנית חווילה. אמה, עמליה, עבדה כמזכירה בבית חולים ובהמשך גם כאחות.

לאחר כיבוש לבוב בידי הגרמנים ביוני 1941 נרצח אביה בפוגרום. היא ובני משפחתה נכלאו בידי הנאצים והועסקו במפעלי חימוש. בעזרת הסופר מיכאל בורביץ׳ וארגון ז'גוטה נמלטה ממחנה ינובסקה באוקטובר 1943.

בזמן שהוסתרה החלה לכתוב זיכרונות על רדיפת היהודים בלבוב. הם פורסמו בפולנית ב-1946 ובהמשך בגרמנית ובשפות נוספות. ב-1950 עלתה לישראל, התגוררה בקיבוץ כפר בלום ושירתה בנח״ל ובחיל הים.

ב-1953 החלה ללמוד כימיה בטכניון וקיבלה שם דוקטורט. עבדה בטכניון, במכון ויצמן למדע ובאוניברסיטה הטכנית של מינכן. נישאה לפיזיקאי קלמן אלטמן, ונולדו להם 2 בנים.

היא מחתה נגד יחסה של מערב גרמניה לפושעים נאצים ונגד קשריה עם ישראל. במרץ 1960 נעצרה והועמדה לדין על השתתפות בהפגנה נגד פגישת דוד בן-גוריון עם קונראד אדנאואר. מאז האינתיפאדה הראשונה תמכה בנשים בשחור, ונפטרה ב-2022.