יואל זוסמן

יואל זוסמן נולד ב-1910 בקרקוב

זוסמן נולד ב-1910 בקרקוב, שהייתה אז חלק מאוסטרו-הונגריה. הוא למד משפטים באוניברסיטאות בפרנקפורט, בהיידלברג ובברלין, וב-1933 קיבל תואר דוקטור למשפטים. מאוחר יותר השתלם בקיימברידג׳, וב-1947 קיבל תואר LLB מאוניברסיטת לונדון.

ב-1934 עלה לארץ ישראל, וב-1937 הוסמך כעורך דין על ידי שלטונות המנדט הבריטי. הוא עבד במקצוע יחד עם מקס זליגמן ואלפרד ויתקון. ב-1941 הצטרף להגנה, ובמלחמת העצמאות שירת כתובע צבאי בצה״ל.

ב-1949 מונה לשופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב. ב-1951 מונה לשופט בפועל בבית המשפט העליון, וב-1953 לשופט קבוע. ב-1965, בפסק דין ירדור בעניין רשימת אל-ארד, תיאר את ישראל כדמוקרטיה המתגוננת.

ב-1959 עמד בראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת הרביעית, וב-1969 עמד בראש הוועדה לחקירת הדליקה במסגד אל-אקצא. ב-1976 החליף את שמעון אגרנט כנשיא בית המשפט העליון. הוא גם לימד משפטים באוניברסיטה העברית וחיבר ספרים על דיני שטרות, דיני בוררות וסדרי הדין האזרחי.

ב-1980 פרש מתפקידו בשל מצבו הבריאותי, ומשה לנדוי החליף אותו. הוא נפטר ב-1982 ונקבר בבית העלמין קריית שאול. ב-1984 הוקם לזכרו המכון להשתלמות שופטים.