משה לנדוי

משה לנדוי נולד ב-1912 בגדנסק

לנדוי נולד ב-1912 בדנציג. אביו, יצחק לנדאו, היה רופא ופעיל ציוני.

ב-1930 סיים את לימודי התיכון ולמד משפטים באוניברסיטת לונדון, ובשנת 1933 קיבל תואר בוגר. באותה שנה עלה לארץ ישראל. ב-1937 הוסמך כעורך דין ונישא ללאה דוכן.

ב-1940 מונה לשופט שלום בחיפה, וב-1948 לשופט בית המשפט המחוזי. ב-1953 התמנה לבית המשפט העליון, ב-1976 למשנה לנשיא וב-1980 לנשיא, עד פרישתו ב-1982. ב-1961 היה אב בית הדין במשפט אדולף אייכמן.

ב-1962 ישב במותב שביטל החלטת צנזורה וקבע כללים לחופש הביטוי. ב-1965 עמד בראש ועדת הבחירות המרכזית, שמנעה מרשימת הסוציאליסטים להתמודד. היה חבר בוועדת אגרנט לאחר מלחמת יום הכיפורים, וב-1987 עמד בראש ועדה על חקירות השב״כ, שאישרה לחץ פיזי מתון ועוררה ביקורת של ארגוני זכויות אדם.

הוא התנגד לאקטיביזם שיפוטי. עמד בראש הוועד המנהל של הטכניון והיה היו״ר הראשון של הוועדה לציון חסידי אומות העולם ביד ושם. ב-1991 קיבל את פרס ישראל, ונפטר ב-2011.