יוסף נוה

יוסף נוה נולד ב-1928 במוקצ'בו

נוה נולד ב-1928 למשפחה יהודית במונקאץ׳, אז בצ׳כוסלובקיה. הוא למד שם בבית ספר עברי. ב-1945 עלה לארץ ישראל.

ב-1948 התגייס לצה״ל. הוא למד היסטוריה של עם ישראל, מקרא וארכאולוגיה באוניברסיטה העברית. ב-1967 קיבל תואר דוקטור על מחקר בהתפתחות הכתב הארמי.

מ-1955 עבד כארכאולוג באגף העתיקות והמוזיאונים, ובין 1958 ל-1971 היה ארכאולוג מחוז ירושלים. הוא סקר אתרים ובהם עין גדי ותל מקנה, שאותו הציע לזהות עם עקרון הפלשתית. ב-1960 חפר במצד חשביהו, שם נמצא אוסטרקון עברי המכונה ׳מכתב הקוצר׳, והוא פיענח אותו.

בעקבות זאת פנה לחקר הכתב העברי העתיק והכתב הארמי. הוא חקר כתובות ממצדה, מתל דן ומעקרון, וחשף כמה זיופים מודרניים. מ-1971 לימד במכון לארכאולוגיה של האוניברסיטה העברית, וב-1980 נעשה פרופסור מן המניין.

ב-1994 נבחר לאקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, וב-1997 קיבל את פרס פרסיה שימל. הוא פרש ב-1997 והמשיך לפרסם. נפטר בירושלים ב-2011.