מאיר שחר

מאיר שחר נולד ב-1959 בירושלים

מאיר שחר נולד בירושלים ב-1959. אמו היא ההיסטוריונית שולמית שחר, כלת פרס ישראל, ואביו הוא הסופר דוד שחר.

הוא סיים תואר ראשון בלימודי מזרח אסיה באוניברסיטה העברית ולמד סינית בטאיפיי. ב-1992 קיבל דוקטורט מאוניברסיטת הרווארד בשפות ובתרבויות של מזרח אסיה. עבודת הדוקטורט שלו עסקה בהשפעת רומנים מהמאות ה-16 וה-17 על עולם האלים הסיני.

הוא לימד באוניברסיטה העברית, ומלמד מ-1995 באוניברסיטת תל אביב, שבה הוא מחזיק בקתדרה על שם שאול אייזנברג לענייני מזרח אסיה. הוא עמד בראש החוג למזרח אסיה בשנים 2004-2006 ובראש מכון קונפוציוס באוניברסיטה בשנים 2007-2012. הוא גם שימש פרופסור אורח בסטנפורד וחוקר אורח באוקספורד, בברקלי, באוניברסיטת בייג׳ינג ובאקדמיה סיניקה.

מחקריו עוסקים בקשרים בין הדת והספרות בסין, בהיסטוריה של אמנויות הלחימה הסיניות ובהשפעת התרבות ההודית על סין. ספריו כוללים מחקרים על האל ג׳י המשוגע, על מנזר שאולין ועל האל נה-ג׳ה. ב-2002 זכה בפרס מיכאל ברונו.

הוא נשוי לציירת נגה ג׳אנג-חואי שחר, שאיירה את העיבוד העברי שלו לאגדה סינית. הם מתגוררים בתל אביב והורים ל-2 ילדים.