משה ברש

משה ברש נולד ב-1920 בצ'רנוביץ

משה ברש נולד ב-1920 בצ'רנוביץ, אז ברומניה, למשפחה ציונית ומשכילה. כבר בצעירותו גילה כישרון לאמנות והציג רישומים וציורים בפראג, בבודפשט ובבוסטון. בשנים 1941-1944 חי תחת שלטון נאצי בעיר הולדתו ושהה בגטו צ'רנוביץ, ושם נישא ב-1942 לברטה לבית גנדלמן.

לאחר שחרורו שירת זמן מה בצבא האדום, ואחר כך הצטרף למוסד לעלייה ב׳ וסייע בהעלאת ניצולי שואה לארץ ישראל. בתחילת 1948 הצטרף לפלמ״ח ולחם בירושלים. אחרי המלחמה, ב-1949, למד בסמינר מורים, ועד 1954 היה חבר קיבוץ עין חרוד.

ברש למד תולדות האמנות בכוחות עצמו וביקר במכון וארבורג בלונדון. ב-1958 הוזמן להקים את המחלקה לתולדות האמנות באוניברסיטה העברית, וספרו על תפיסת המוות אצל מיכלאנג'לו מ-1961 הוכר כשווה ערך לעבודת דוקטורט. ב-1961 מונה למרצה בכיר, ב-1964 לראש החוג וב-1971 לפרופסור מן המניין.

בשנים 1967-1969 היה פרופסור אורח במכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון ובהרווארד, ובהמשך גם באוניברסיטת ניו יורק ובקורנל. מחקרו עסק בעיקר באמנות הרנסאנס ונכתב בעיקר באנגלית, ובעברית כתב ספרי מבוא וייסד את סדרת ״מבואות״ בהוצאת מוסד ביאליק. ב-1996 קיבל את פרס ישראל, והוא נפטר בירושלים ב-2004 ונקבר בהר המנוחות.