רוחמה מרטון

רוחמה מרטון נולדה ב-1937 בירושלים

רוחמה מרטון נולדה בירושלים ב-1937. הוריה, בלהה ואהרון, עלו מפולין ב-1929. היא למדה בבית הספר למל בירושלים, ולאחר שמשפחתה עברה לתל אביב למדה שם בתיכון עירוני א׳.

היא שירתה כחיילת בחטיבת גבעתי והייתה בסיני במבצע קדש ב-1956. היא ראתה חברים לגדוד נהרגים בהפצצה של חיל האוויר ואת הרג השבויים המצריים בידי חיילי הגדוד, ומחתה על כך.

היא למדה רפואה באוניברסיטה העברית וסיימה ב-1963. כסטודנטית פעלה נגד המדיניות שהגבילה את מספר הנשים ל-10% מהסטודנטים, ונאבקה באיסור על סטודנטיות ללבוש מכנסיים. שני המאבקים הצליחו.

בשנים 1974 עד 1986 הייתה פסיכיאטרית בכירה במרכז לבריאות הנפש שלוותה בהוד השרון, ושם יזמה סקר של בתי חולים פסיכיאטריים פרטיים באזור השרון. בשנים 1975 עד 1990 לימדה באוניברסיטת תל אביב ופעלה לכך שציונים במקצועות הומניים יקבלו משקל שווה בקבלה לרפואה.

היא ייסדה את רופאים לזכויות אדם ב-1986 ואת הארגון הישראלי ב-1988. בשנים 1976 עד 1990 הייתה חברה במועצה הישראלית-פלסטינית לשלום. בהמשך הייתה עמיתת מחקר בהרווארד ובאוניברסיטת שיקגו בשנים 1997 עד 2000.