טניה ריינהרט

טניה ריינהרט הייתה בלשנית, פרופסור ופעילה פוליטית ישראלית, שכתבה רבות על הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

1943 עד 2007מחקר בבלשנותביקורת על מדיניות הכיבוש הישראליתניתוח התקשורת הישראלית

נולדה: 23 ביולי 1943, חיפה
נפטרה: 17 במרץ 2007, ניו יורק
עיסוק: בלשן, עיתונאי, מרצה באוניברסיטה, פעיל שלום
השכלה: האוניברסיטה העברית בירושלים, המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס

טניה ריינהרט נולדה ב-1943 בחיפה

ריינהרט נולדה ב-1943 בחיפה להורים שעלו לארץ מהונגריה. הוריה היו חברים במפלגה הקומוניסטית של פלשתינה. אביה נפטר כשהייתה ילדה, ואמה פרנסה את המשפחה בדוחק.

ב-1964 החלה ללמוד פילוסופיה וספרות עברית באוניברסיטה העברית, ובהמשך קיבלה תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית. בתקופת לימודיה הייתה שותפה להקמת ״ועד הסטודנטים למען ביטחון על ידי שלום״. ב-1976 סיימה דוקטורט בבלשנות ב-MIT בהנחיית נועם חומסקי.

לאחר מכן שבה לישראל והצטרפה לאוניברסיטת תל אביב כפרופסור לבלשנות ולתורת הספרות, ולימדה גם באוניברסיטת אוטרכט. מחקרה עסק בקשרים בין משמעות, הקשר, תחביר ומערכות צליל. החל מ-1993 לימדה קורס שניתח את התקשורת הישראלית.

ריינהרט מתחה ביקורת על הכיבוש הישראלי בלבנון ובשטחים הפלסטיניים, וקראה לנסיגה מהשטחים שנכבשו ב-1967. עם עמיתים ייסדה את ״פורום״, איגוד מרצים לזכויות אדם ולדיון פוליטי. ב-2002 ספגה ביקורת בישראל על חתימתה על עצומה אירופית להפסקת התמיכה באקדמיה הישראלית.

ב-2006 עזבה את ישראל ואת אוניברסיטת תל אביב יחד עם בעלה, המשורר אהרן שבתאי, בטענה להתנכלויות מצד האוניברסיטה. היא מונתה לפרופסור באוניברסיטת ניו יורק. נפטרה בשנתה בניו יורק ב-17 במרץ 2007 ונטמנה בעינת.