יוסף גורני

יוסף גורני נולד ב-1933 בורשה

גורני נולד בוורשה ב-1933. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ברחו הוריו ללבוב, ומשם הוגלו בידי השלטונות הסובייטיים לסיביר, וכך ניצלו. ב-1947 הגיעה המשפחה לארץ ישראל באוניית מעפילים, נעצרה בידי הבריטים במחנה עתלית, ולאחר מכן השתקעה בגוש תל מונד.

הוא למד בבית הספר האזורי בתל מונד ושירת בחטיבת גולני בשנים 1951-1954. לאחר מכן למד תולדות עם ישראל והיסטוריה כללית באוניברסיטה העברית. ב-1958 נשא לאישה את גאולה לבית ציפרמן, ונולדו להם 2 בנים.

מ-1958 לימד בתיכון העירוני בהרצליה במשך 10 שנים, וב-1965 קיבל תואר שני מאוניברסיטת תל אביב. ב-1971 השלים דוקטורט על אחדות העבודה, והספר שנכתב על בסיסו זכה בפרס יצחק בן-צבי. משנת 1971 לימד באוניברסיטת תל אביב והגיע לדרגת פרופסור מן המניין.

באוניברסיטה עמד בראש המכון לחקר הציונות על שם חיים ויצמן ובראש בית הספר למדעי היהדות על שם רוזנברג, ובהמשך בראש המכון לחקר העיתונות היהודית. מחקרו עוסק בציונות ובבונד ובהגותם של מנהיגים כמו הרצל ובן-גוריון. ב-2006 חלק את פרס ביאליק לחכמת ישראל.