סעיף 4 לחוק הגנת הצרכן, התשמ״א–1981, חובת גילוי לצרכן.

(א)עוסק חייב לגלות לצרכן –

(1)כל פגם או איכות נחותה או תכונה אחרת הידועים לו, המפחיתים באופן משמעותי מערכו של הנכס;

(2)כל תכונה בנכס המחייבת החזקה או שימוש בדרך מיוחדת כדי למנוע פגיעה למשתמש בו או לאדם אחר או לנכס תוך שימוש רגיל או טיפול רגיל;

(3)כל פרט מהותי לגבי נכס שקבע השר באישור ועדת הכלכלה של הכנסת;

פורסמו תקנות מסחר ברכב משומש, תשל״ח–1978.

פורסמו תקנות הגנת הצרכן (גילוי פרט מהותי לגבי נכס בידי נותן שירות), התשנ״ג–1993.

פורסמו תקנות הגנת הצרכן (גילוי פרט מהותי לגבי יהלומים, אבני חן, פנינים ומוצרי זהב), התשנ״ה–1995.

פורסמו תקנות הגנת הצרכן (חובת גילוי וחשיפה נאותה של מצרך מזון בפיקוח), התשע״ב–2012.

פורסמו תקנות הגנת הצרכן (חובת גילוי משקל של מוצר), התשע״ה–2015.

פורסמו תקנות הגנת הצרכן (גילוי פרט מהותי לגבי שירות משלוח טובין), התשע״ו–2015.

פורסמו תקנות הגנת הצרכן (חובת גילוי פרטים במכירת קרקע שאינה זמינה לבנייה), התשע״ז–2016.

פורסמו תקנות הגנת הצרכן (גילוי פרט מהותי לגבי אספקת נכס או שירות), התשע״ח–2018.

אולם תהא זו הגנה לעוסק אם הוכיח כי הפגם, האיכות או התכונה או הפרט המהותי בנכס היו ידועים לצרכן.

(ב)הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם על שירות.