סעיף 9 לתקנות הביטוח הלאומי (דמי קבורה), תשל״ו–1976, דמי קבורה בשיעור מופחת.

(א)על אף האמור בתקנות 5 ו־6, אם מספר הנפטרים שהובאו לקבורה בידי החברה תמורת תשלום נוסף לפי תקנה 3 למעט נפטרים כאמור שהובאו לקבורה רוויה וקבורה זוגית תמורת תשלום כאמור עלה על 35% מכלל הנפטרים שהובאו לקבורה בידיה בתקופה הקובעת, יגיעו לחברה בעד התקופה האמורה דמי קבורה בשיעור מופחת בעד כל נפטר שהובא לקבורה בתשלום שמעל ל־35% כאמור כלהלן:

(1)בעד 5% שמעל ל־35% מכלל המובאים לקבורה בידיה – מחצית מהסכומים הנקובים בפרט 1 בלוחות א׳ ו־ב׳1 ומהסכומים הנקובים בלוחות ב׳2, ו־ב׳3 ו־ג׳, לפי העניין, כפי שהוא בתום התקופה הקובעת לפי הענין ובהתאם לסיווג;

(2)בעד 10% הנוספים שמעל ל־40% – 30% מהסכומים הנקובים בפרט 1 בלוחות א׳ ו־ב׳1 ומהסכומים הנקובים בלוחות ב׳2, ו־ב׳3 ו־ג׳, לפי העניין, כפי שהוא בתום התקופה הקובעת, לפי הענין ובהתאם לסיווג;

(3)בעד הנפטרים שמעל ל־50% – לא ישלם המוסד תשלום כלשהו.

לעניין תקנה זו, ”קבורה רוויה“ ו”קבורה זוגית“ – כהגדרתן בסעיף 14א(ה) ו־(ו) לחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל״א–1971.

(ב)לענין תקנת משנה (א) רואים –

(1)כל ארבעה נפטרים שנפטרו בטרם מלאו להם חודש ימים – כנפטר אחד;

(2)כל שני נפטרים שנפטרו לאחר שמלאו להם חודש ימים – כנפטר אחד.

(ג)לגבי נפטרים שלא חל לגביהם תשלום מופחת כאמור בתקנת משנה (א)(1)(2) ו־(3) יחולו הוראות תקנות 5 עד 8.

(ד)בתקנה זו, ”התקופה הקובעת“ – לראשונה התקופה שמיום תחילת תקפו של ההסכם ועד ה־31 בדצמבר שלאחריו, ולאחר מכן – כל שנת מס, אלא אם נקבעה בהסכם תקופה אחרת.