הנוסח המלא של תקנות מחלות בעלי חיים (בריכות טבילה ומיתקני ריסוס לצאן), תש״ך–1959, ב-6 סעיפים.

בתקנות אלה –

”המנהל“ – מנהל השירותים הוטרינריים;

”בריכת טבילה“ – מבנה המשמש לטבילת צאן לשם הדברת טפילים חיצוניים;

”מיתקן ריסוס“ – מעמד לריסוס צאן המצוייד במרסס לשם הדברת טפילים חיצוניים;

”ישוב“ – תחום של עיריה, מועצה מקומית, מועצה כפרית, כפר, מושבה, מושב עובדים, מושב שיתופי קיבוצי, קבוצה, מאהל או כל שטח מיושב אחר;

”אזור“ – אזור הכולל תחום של מספר ישובים סמוכים, למעט תחום של עיריה או מועצה מקומית.

המנהל רשאי להורות למחזיקי צאן בתחום ישוב או אזור להקים בריכת טבילה או מיתקן ריסוס לפי התנאים, הפרטים והצרכים שיציין בהוראה.

המנהל רשאי להקים, בהתאם לסעיף 14 לפקודה, בריכת טבילה או מיתקן ריסוס בתחום ישוב או אזור לשימוש לצרכי צאן המוחזק בישוב או באזור ולחייב כל מחזיק צאן באותו ישוב או אזור לשלם את הוצאות הקמת הבריכה או המיתקן והחזקתם באופן יחסי למספר ראשי צאן המוחזקים על ידיו.

המחזיק צאן בתחום ישוב או אזור חייב, לפי דרישת רופא וטרינרי ממשלתי, להביאו לבריכת טבילה או למיתקן ריסוס הקיימים באותו ישוב או אזור לשם טיפול בו לצרכי הדברת טפילים חיצוניים.

בעד טבילה או ריסוס של כל ראש צאן לפי תקנות אלה תשולם אגרה בסך של 2.50 לירות (מתואם לינואר 1979; החל מיולי 2026, 3.20 ש״ח).

לתקנות אלה ייקרא ”תקנות מחלות בעלי חיים (בריכות טבילה ומיתקני ריסוס לצאן), תש״ך–1959“.