סעיף 2 לחוק המילוות לפרדסנים, תש״ט–1949, סוגי המילוות ותנאיהם.

(א)ואלה המילוות שיינתנו:

(1)מילווה בסכום שלא יעלה על 10.- לירות לכל דונם מעובד וראוי לעיבוד, לתקופה שלא תעלה על 12 שנה, בריבית של שנים למאה לשנה; המילווה ייפרע בשיעורים שנתיים שווים, שלא יעלו על עשרה, וזמן פרעונו של השיעור הראשון יחול לא מאוחר מתום שלוש שנים מיום הינתן המילווה;

(2)מילווה לצרכי השבחת הפרדס ופיתוחו כפי שיאושרו בכל מקרה ומקרה על ידי שר החקלאות או מי שנתמנה על ידיו, בסכום שלא יעלה על 20.- לירות לכל דונם מעובד וראוי לעיבוד, לתקופה שלא תעלה על חמש שנים, בריבית של ארבעה וחצי למאה לשנה; המילווה ייפרע בשיעורים שנתיים שווים, שלא יעלו על שלושה, וזמן פרעונו של השיעור הראשון יחול לא מאוחר מתום שלוש שנים מיום הינתן המילווה.

(ב)תנאי המילוות, ובכלל זה מתן בטחונות, במידה שלא פורשו בחוק זה, ייקבעו על ידי שר האוצר, אם באופן כללי ואם לסוג מסויים של מילוות.