סעיף 7ב לתקנות עובדים זרים (אגרת בקשה ואגרה שנתית), התשס״ד–2004, עובד זר שאיבד את כושר עבודתו כתוצאה ממחלה או מתאונה שאינן פגיעה בעבודה.

(א)מעסיק שעובדו הזר נעדר מהעבודה ומתקיימים לגביו התנאים המפורטים להלן, זכאי להחזר של סכומי האגרה השנתית ששילם בעד התקופה שמהמועד הקובע עד יום חזרתו של העובד לעבודה או עד יום פקיעת תוקפה או ביטולה של אשרת העובד, לפי המוקדם, בסכום המחושב כאמור בתקנה 8:

(1)הוא שילם אגרה שנתית בעד אשרה שניתנה לתקופה העולה על שישה חודשים;

(2)היעדרותו של העובד הזר מהעבודה אינה נובעת מפגיעה בעבודה כהגדרתה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי;

(3)רופא המתמחה ברפואה תעסוקתית בדק את העובד וחיווה דעתו כי העובד אינו כשיר לבצע את העבודה שלשמה התקבל לעבודה אצל מעסיקו, וכי לא יהיה כשיר לבצעה בתוך פרק זמן של 90 ימים ממועד הבדיקה, אף אם יינתן לו הטיפול הרפואי שהוא נזקק לו;

(4)העובד נעדר מעבודתו אצל המעסיק במשך 90 ימים לפחות מהמועד הקובע;

(5)הרופא לא קיבל תמורה בעד חוות דעתו ישירות מהעובד או מהמעסיק.

(ב)על אף האמור בתקנת משנה (א), קבלן כוח אדם בענף הבניין, שעובדו הזר הפסיק לעבוד אצלו בשל אובדן כושר עבודה כאמור באותה תקנת משנה ולמשך התקופה כאמור בפסקה (4) שלה, זכאי להחזר של סכומי האגרה השנתית ששילם, בסכום השווה להפרש שבין האגרה השנתית ששילם, לבין אותו סכום כשהוא מוכפל במספר הימים שמיום תחילת תוקפה של האשרה עד המועד הקובע, ומחולק במספר הימים שבתקופה שבעדה ניתנה האשרה.

(ג)בתקנה זו, ”המועד הקובע“ – מועד הבדיקה כאמור בתקנת משנה (א)(3).